זהר

שסט) קל חד אזלא לגליצו"ר, ואיתער בההוא קלא נהירו דחשמל, ואתעביד מניה דבור חד. ובההוא דבור איתער דיבורא אחרא סתימו, בלחישו. וכד מטי האי לגליצו"ר, כדין אתגליין ליה, מאתן וארבע סרי רזין עילאין דאתגליאן.

פירוש הסולם

שסט) קל חד אזלא וכו׳: קול אחד הולך לגליצור, ומתעורר בקול ההוא אור החשמל ונעשה ממנו דבור אחד. ובדבור ההוא נתעורר דיבור אחר סתום, בלחש. וכשזה מגיע לגליצור, אז מתגלים לו רי"ד סודות עליונים, שנתגלו.
ביאור הדברים. אחר שביאר איך ג׳ קוין של החשמל מאירים למלכות מבחינת קרקע קטנה, שהיא מצבה הא׳ של המלכות. הנה חוזר לבאר בפרטות סדר הארתם של ג׳ קוין דחשמל לקרקע קטנה. ומבאר, איך ג׳ הקוין יוצאים בזה אחר זה, שכל אחד מראה כחו, ואח"כ מתיחדים ע"י קו האמצעי, ואח"כ מתקבלים במלכות דקרקע קטנה.
וכבר ידעת תוכנם של ג׳ קוין, שקו ימין נעשה מעלית המלכות לבינה, שדיני המלכות ממעטים הג"ר דבינה, בסוד י׳ שנכנסה באור הבינה והאור ירד לבחינת אויר, שה"ס ו"ק חסר ג"ר. וקו שמאל נעשה אחר שהארה עליונה חזרה והוציאה המלכות מבינה והחזירה למקומה, שה"ס שיצאה הי׳ מאויר וחזר להיות אור ג"ר כמקודם, שהג"ר דחכמה שוב מאירים בה. והוא קו השמאל. וקו האמצעי נעשה, ע"י זווג הנעשה על מסך דחירק, כי מתוך שנעשית מחלוקת בין ימין לשמאל ומכבים זה את זה, אז יוצא זווג דהכאה על מסך דבחי"א שה"ס מסך דחירק דז"א, הממעט הג"ר דחכמה מקו השמאל ומחברו עם החסדים דימין, ואז נעשה שלום ביניהם ושניהם מאירים בכל שלמותם (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש).
וז"ש, קל חד נפיק מלעילא, וקול זה הוא יציאת קו ימין, שהי׳ נכנסת באור הבינה ונעשה אויר. ומפרש איך הוא נעשה, ואומר, ואיתער מבין גדפין כד אקישו דא עם דא, כי הכנף הימנית ה"ס בינה, והשמאלית ה"ס מלכות, וכשדופקות זו בזו מערבות כחות המלכות בבינה, והי׳ נכנסת לאור ונעשה אויר, דהיינו ו"ק בחסרון ג"ר. שזהו קו ימין. וכדין האי קלא כלילא בד׳ קלין כד נפק פגע באינון ניצוצין וכו', כלומר, אחר שהקול הזה שיצא מכנפי החיות פגש בד׳ רוחות שבחשמל, נשלם גם הוא בד׳ רוחות כמו החשמל, שה"ס ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, אשר קו ימין כבר יצא בו, כנ"ל, ועתה צריך לצאת בו קו שמאל, וז"ש. קל חד דהיינו הארה אחת, אזלא לגליצור, דהיינו לקרקע זעירא, ששם הממונה גליצור, ואיתער בההוא קלא נהירו דחשמל, שקו השמאל דחשמל, שבו יצאה הי׳ מאויר, וחזרו הג"ר דחכמה להאיר בו, כנ"ל, הנה הוא מאיר לקול הזה, שהוא ו"ק בלי ג"ר, ומוציא גם בו את המלכות מבינה, ומחזירו להארת ג"ר דחכמה. וז"ש, ואתעביד מניה דבור, כי החכמה מכונה דבור. ואותו הקול שהיה בחסרון חכמה עם יציאת קו הימין, נעשה עתה ביציאת קו שמאל לבחינת דבור שה"ס גילוי החכמה המכונה דבור. ועתה מבאר קו האמצעי, ואומר, ובההוא דבור אתער דבורא אחרא סתימו בלחישו, כלומר, כי מתוך שדבור זה, שהוא קו שמאל אינו יכול להאיר מטעם המחלוקת עם הימין כנ"ל, ע"כ יוצא דבור אחר, שה"ס מדת החכמה של קו האמצעי הממעט את הג"ר דחכמה ומשאיר רק ו"ק דחכמה, וז"ש, דבורא אחרא סתימו בלחישו, דהיינו, לא כדבור הקודם, שהג"ר דחכמה היו מגולות בו, אלא דבור זה של קו האמצעי הוא סתום ובלחש, כי ג"ר דחכמה נסתמו בדבור הזה, וכן הוא בלחש, בלי השמעת קול, שה"ס ו"ק דחכמה, המאירים בדבור הזה. כי הקול אחר שנשלם על ידי הדבור, הוא נבחן לזכר, שהארתו היא ממעלה למטה, כי אור זכר מאיר תמיד ממעלה למטה. והדבור בלי השמעת קול הוא אור נקבה, שהארתה ממטה למעלה. ולפיכך הדיבור הא', שהוא קו שמאל המאיר בג"ר דחכמה, הוא דבור בהשמעת קול, ושהקול פועל והדיבור פועל, ויש בו אור זכר המאיר ממעלה למטה. והדבור הב', שהוא בתקון קו האמצעי, המתקן אותו להאיר רק ממטה למעלה (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) הוא דבור בלי השמעת קול, ומתוך שהקול אינו פועל בו, יש בו רק אור נקבה, שהוא ממטה למעלה.
וז"ש, וכד מטי האי לגליצור, כדין אתגליין ליה מאתן וארבע סרי רזין עלאין, דאתגליאן, כי עתה נתגלה לגליצור, שסוד ירידת האור שהיתה במצב הא', היתה מחמת חסרון היחוד עם הימין, ועתה שנתיחד השמאל עם הימין כבר נשלם הכל. רי"ד סודות, פירושו סודות הירידה, כי רי"ד, הוא אותיות ירידה.