זהר

שסט) ואי תימא, לישנהון אמאי אתבלבל. אלא, בגין דכלהון ממללין בלשון הקודש. ההוא לישנא, קא עביד לון סיועא בגין דבעובדא, ובמלולא דפומא, תליין מלין אלין, לאדבקא כוונה דלבא, ובדא עבדי סיועא, לההוא אתר, דבעי לאוקמא.

פירוש הסולם

שסט) ואי תימא לישנהון וכו': ואם תאמר לשונם למה נתבלבל. אלא, בעת שכולם היו מדברים בלשון הקודש, היה לשון ההוא עושה להם עזרה, דהיינו ע"י ההשבעות שעשו למדרגות העליונות, כנ"ל. מפני שבמעשה ודבור פה תלוים דברים הללו, כדי להשיג כוונת הלב, ובזה בכח הכוונה, עשו עזר וחזוק למקום ההוא שרצו להקים. פירוש. ע"י ההשבעות שעשו הם הוסיפו כח להמלאכים שהשביעו, אותו השיעור שהוסיפו למלאכים העליונים זכו בו גם המשביעים, מפני שהם היו הגורמים. אבל כל זה הוא רק אם עושים ההשבעות בלשון הקודש, שאז מתחזק כונת הלב, והמלאכים נזקקים לו כמ"ש להלן.