זהר

שסט) פתח ר' יוסי ואמר, יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. האי קרא אית לאסתכלא ביה, וכי יי' ממית, והא שמא דא סמא דחיין איהו לכלא. ומלה דא דמותא, לא שריא ביה, ובכל אתר שמא דא יהיב חיין לכל עלמא, מהו יי' ממית, חשבין בני נשא דאיהו קטיל לכל בני נשא. אלא יי' ממית ודאי היאך איהו ממית. אי תימא בגין דכד אסתלק מעל בני נשא, דהא בעוד דאיהו עליה, לא יכלין כל מקטרגין דעלמא לנזקא ליה, בשעתא דאסתליק מניה, מיד כל מקטרגין יכלין ליה, ומית ב"נ. לאו הכי.

פירוש הסולם

שסט) פתח ר' יוסי וכו': פר"י ואמר, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. מקרא זה יש להסתכל בו. וכי הויה ממית, הרי השם הזה הויה, סם חיים הוא לכל, ודבר זה, מות, אינו שורה בו, ובכל מקום השם הזה נותן חיים לכל העולם, מהו הויה ממית, שבני אדם חושבים שהוא ממית לכל בני אדם. אלא הויה ממית ודאי. איך הוא ממית. אם תאמר משום כשהוא מסתלק מן האדם, הוא מת, כי בעוד שהוא על האדם, אינם יכולים כל מקטרגי עולם להזיק לו, אלא בשעה שמסתלק ממנו, מיד כל מקטרגי העולם יכולים לו, והאדם מת. אינו כן.