זהר

שסט) תאנא, בתר דאסתלקו קין והבל, אתהדר אדם לאנתתיה, ואתלבש ברוחא אחרא, ואוליד לשת. מכאן אתייחסו דרי דצדיקייא בעלמא. ואסגי קב״ה חסד בעלמא, ובכל חד אתיילידת נוקבא עמיה, לאתיישבא עלמא כגוונא דלעילא. והא אוקמוה חברייא בסתימאה דמתניתין, דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו׳, חסד הוא. חסד הוא ודאי, ובתר דשארי חסד, גזעין ושרשין נפקין מתחות לעילא, ואתפרשן ענפין, וקריב אתרחק. כדין ענפא אסגי, ואתי לאתחברא בזווגא חד באילנא. האי בקדמיתא, האי בסתימא דעלמא. בגין דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. אבל מכאן ולהלאה בני נשא דישתכחון ביה, ונכרתו לעיני בני עמם.

פירוש הסולם

שסט) תאנא כתר דאסתלקו וכו׳: למדנו, אחר שנסתלקו קין והבל חזר אדם לאשתו ונתלבש ברוח אחר, והוליד את שת. מכאן נתיחסו דורות הצדיקים בעולם. והרבה הקב״ה חסד בעולם, ובכל אחד נולדה נקבה עמו לישוב העולם, כעין של מעלה. שז״א ומלכות היו אח ואחות, והרי העמידו החברים בסתם משנה, שעליהם כתוב, ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו׳ חסד הוא. חסד הוא ודאי, כי אחר ששורה החסד, יצאו גזעים ושרשים מתחת, דהיינו מאחורים, שלמעלה, ונפרשו הענפים, שהם ז״א ומלכות, ומה שהיה קרוב נתרחק, דהיינו מה שז״א ומלכות היו מקודם לכן דבוקים אחורים באחורים נתרחקו עתה ע״י החסד. כמו שנתבאר כל זה באורך לעיל (ויקרא אות ק׳ בהסולם ע״ש) אז נתגדלו הענפים, ז״א ומלכות, ובאו להתחבר בזווג אחד באילן (כמ״ש שם). זה היה בתחילה במצב הא׳ של המלכות, וזה היה בסתום של העולם, דהיינו רק במצב האחוריים הסתומים, שאז בלבד היו ז״א ומלכות אח ואחות, ששניהם בני הבינה אז, (כמ״ש שם) ומשום שכתוב אמרתי עולם חסד יבנה, שהחסד מפרידם זה מזה, והמלכות יורדת מתחת ז״א, ואינה עוד אחותו אלא מדרגה נמוכה ממנו. וע״כ, אבל מכאן ולהלאה, בני אדם שימצאו בו, שיקחו אחותם, ונכרתו לעיני בני עמם.