זהר

שסט) וזמנין אתקריאת ם׳ סתימה ואתמר בה בן ארבעים לבינה, כד לא איהי בשותפא דאת י׳ אתקריאת ארבעים. ואיהי עלמא דאתי, דלית ביה אכילה ושתיה, וכד סליק משה לגבה, אתמר ביה ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וגו׳.

פירוש מעלות הסולם

שסט) וזמנין אתקריאת ם׳ וכו׳: ולפעמים נקראת הבינה ם׳ סתומה, ונאמר בה בן ארבעים לבינה, כשאין היא משותפת עם אות י׳, דהיינו שישסו״ת מאירים ממקומם, שהוא רק במקום עתיק, ומאירים משם לז״א, שהוא עלה למקום א״א, ואינם נכללים באו״א עלאין, אז נקראת הבינה ארבעים, היינו על שם ד׳ המוחין שבה: חכמה בינה ימין דדעת שהוא חסדים, שמאל דדעת שהוא גבורות. וכל מוח כלול מעשר הם ארבעים, והיא, היינו בינה נקראת עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, (ברכות יז.) וכשעלה משה אליה נאמר בו ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וגו'.
פירוש: כי ביום השבועות נבחן בישסו"ת שהם בינה ב׳ בחינות: א׳ שגם הם עלו לס״ג דא״ק יחד עם או״א, כי בעת הזווג נמצאים או״א וישסו"ת במדרגה אחת. ובחינה ב' שהם אינם אלא במקום עתיק, כי עד שם עלייתם, וההפרש ביניהם רב מאד, כי מבחינה הראשונה שישסו״ת באו״א, נמצאו גם ישסו"ת בטעמים דס״ג דא״ק שאין שם פרסא כלל, כי הפרסא מתחלת רק בנקודות דס״ג דא״ק שירדו למטה מטבור דא״ק, משא״כ הטעמים, וכיון שכן נמצאים כבר ישסו״ת בבטול הפרסא שה״ס גילוי שער הנ׳ כמו בגמר התקון כנ״ל באות הקודם. ומבחינה השנית, שישסו״ת נמצאים רק במקום עתיק, הרי הפרסא עוד שולטת בהם ושער הנ׳ עודו מתכסה, לכן ז״א אינו מקבל רק המוחין שלו שהם חכמה בינה ימין דדעת שה״ס חסדים ושמאל דדעת שה״ס גבורות כל אחד כלול מי׳ שהם ארבעים מנה״י דישסו״ת לבד וחסר לו י׳ ספירות דכתר, שה״ס כל הת״ת וכל קומת חצי העליון דישסו״ת. וזה אמרו וזמנין אתקריאת מ׳ סתימה ואתמר כה כן ארבעים לבינה. דהיינו בעת שישסו״ת מאירים לז״א מבחינה הב', שהם נמצאים במקום עתיק וכח הפרסא שולט בהם. כד לא איהי בשותפא דאת י׳ וכו׳ שה״ס או"א עלאין הנקראים י׳ של שם הוי״ה דהיינו בחינה א׳ הנ״ל שישסו״ת נכללים עם או״א בעת הזווג למדרגה אחת ועולים לטעמים דס״ג ומגלים את שער הנ׳ שה״ס יום החמשים.