זהר

שסח) מסכנא חד הוה בשיבבותיה דר' ייסא, ולא הוה מאן דאשגח ביה, והוא הוה אכסיף, ולא תקיף בבני נשא, יומא חד חלש, עאל עליה רבי ייסא, שמע חד קלא דאמר, טילקא טילקא, הא נפשא פרחא גבאי, ולא מטו יומוי. ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה. קם רבי ייסא, שדי בפומיה, מיא דגרגרין, אפותא דקונטא אתבזע זיעא באנפוי, ותב רוחיה לגביה.

פירוש הסולם

שסח) מסכנא חד הוה וכו': עני אחד היה בשכנות של ר' ייסא. ולא היה מי שישגיח עליו. והוא היה מתבייש, ולא התקיף בני אדם. יום אחד היה חולה, נכנס אליו ר' ייסא, שמע קול אחד, שאמר צדק צדק, היינו שמסר דין לשמים, הנפש פורחת ממני ועוד לא הגיע הזמן, אוי לבני העיר, שלא נמצא בהם מי שישיב נפשו אליו. קם רבי ייסא נתן בפיו מי תאנים ומדה של יין מרוקח. בקע זיעה בפניו ושב רוחו אליו.