זהר

שסח) וחיזו דההוא רקיעא עלאה, כחיזו דהאי קרח דמתקרשא ומכניס בגויה כל אנון מיין, כך ההוא עלאה, דעליה כניש כל אנון, מיין, ואפריש בין מיין עלאין למיין תתאין, והאי דאמרן יהי רקיע בתוך המים, במציעות, לאו הכי, אלא יהי כתיב, ההוא דהוי מניה במציעות מיא הוי, ואיהו לעיל, דקיימא על רישא דחיוותא.

פירוש הסולם

שסח) וחיזו דההוא רקיעא עלאה כחיזו דהאי קרח דמתקרשא, ומכנים בגויה כל אינון מיין. ומראה רקיע העליון ההוא, הוא כמראה הקרח שנקרש, שכונס בתוכו כל המים האלו ששופכים עליו, כך ההוא עלאה, דעליה כניש כל אינון מיין ואפריש בין מיין עלאין למיין תתאין, כך רקיע העליון ההוא, מאסף עליו כל מים האלו, ומפריש בין מים העליונים למים התחתונים. פירוש, כי סובב על הכתוב ​ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א') ואומר שהוא רקיע העליון שבהיותו יורד מפה דא"א ומעלה כל האורות דאבי"ע לראש א"א, כנ"ל בסמוך, הוא נעשה אז כעין קרח הנורא, שאינו יכול להאיר מחוסר חסדים אשר שם בראש א"א. ובזה מבדיל שם בין מים עליונים לבין מים תחתונים, כי הג"ר שה"ס מים עליונים, יכולים לקבל החכמה בלי חסדים, אבל הז"ת שהם מים תחתונים אינם יכולים להאיר בלי חסדים ונקפאים ונעשים לקרח. וז"ש, דעליה כניש כל אינון מיין שרקיע הזה מאסף כל המדרגות שהם או"א, וישסו"ת וזו"ן דאצילות, ומעלה אותם לראש א"א כנ"ל בסמוך, ואז נקפאים כל בחינות הז"ת שאינם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים, וז"ש ואפריש בין מיין עלאין למיין תתאין, שמבדיל בין ג"ר שהם מים עליונים, שיכולים להאיר בחכמה בלי חסדים, לבין ז"ת שהם מים תחתונים, שאינם יכולים להאיר בלי חסדים.
והאי דאמרן, יהי רקיע בתוך המים, במציעות מיא, לאו הכי: וזה שאמרנו לעיל (באות שס"ה) בהכתוב יהי רקיע בתוך המים, שפירושו הוא, הרקיע שבאמצע המים, דהיינו רקיע האמצעי שבמקום החזה דא"א, ומשמע מכאן לכאורה שהרקיע הראשון הוא הרקיע האמצעי הזה, ואומר שאינו כן, אלא "יהי" כתיב ההוא דהוי מניה במציעות מיא הוי, ואיהו לעיל דקיימא על רישא דחיוותא, אלא "יהי" כתוב לפני הרקיע שבכאן, כי כתיב "יהי" רקיע, שזה יורה אשר הרקיע שנעשה מרקיע הראשון, הוא העומד באמצע המים, אבל הרקיע הראשון, עומד על ראשי החיות, דהיינו ממעל לחג"ת דא"א, ולא באמצע המים, שהוא בין חג"ת לנה"י. פירוש, המלה "יהי" שנאמר במעשה בראשית, יורה תמיד על י' שנכנס באור י"ה, שהם או"א, ונעשה אויר, (כנ"ל דף מ"ג אות ל"א ובהסולם שם, ובדף ס"ד ד"ה יהי רקיע, ובדף צ"ו ד"ה ביאור), כי נעשה הסיום תחת כו"ח דאו"א, שסיום הזה נק' רקיע האמצעי העומד במקום החזה דא"א, ובינה וזו"ן שלהם נפלו מתחת הרקיע הזה, ע"ש. הרי שרקיע אמצעי הוא תולדה שנעשה מהרקיע הראשון העומד במקום פה דא"א, שהוא למעלה מאו"א, שעליהם סובב המלה "יהי", ובאמת עיקר ההבדל בין מים עליונים לתחתונים, דהיינו מה שהוציא מים התחתונים, מחוץ לג"ר שהם מים העליונים, נעשה ברקיע העליון שבפה דא"א, שהרי הוא שהוציא בינה וזו"ן מראש דא"א, וא"א נשאר רק בכתר וחכמה, שה"ס מים העליונים, ובינה וזו"ן דראש נעשו למים תחתונים ולבחינת גוף שלו, אמנם עד החזה, ששם עומדים או"א עלאין, אין שום מיעוט ניכר שם, ואו"א נחשב כמו שלא יצאו מראש דא"א, והם בחינת ג"ר, וכל כח המיעוט של הוצאת הבינה מראש א"א, שתחשב לגוף חסר ראש, מתחיל רק מתחת או"א, דהיינו ברקיע האמצעי שבמקום החזה דא"א, כנ"ל (בהקדמת הזהר דף ז במראות הסולם אות ג' עש"ה) הרי שכח המיעוט של רקיע העליון מתגלה רק ברקיע האמצעי, וז"ש ההוא דהוי מניה במציעות מייא הוי, כי זה כח המיעוט שברקיע האמצעי שהוציא מים התחתונים לבחי' ו"ק בלי ראש, זה נמשך ונעשה מרקיע העליון, שלא יכול להתגלות בו עצמו להיותו למעלה מאו"א, וע"כ נגלה ברקיע האמצעי כנ"ל. ונתבאר כאן ב' עקרים, א) שכח המבדיל בין מים למים שיש בהרקיע, הנעשה בעת קטנות המדרגות, הוא נעשה רק על ידי רקיע האמצעי שבמקום החזה. ב) שכח המחבר המים התחתונים בהעליונים, הממשיך הג"ר לכל המדרגות, זה נעשה רק על ידי רקיע העליון העומד בפה דא"א, שהוא המעלה אותם לראש א"א כנ"ל.