זהר

שסח) ביומא דחמשין שריא שכינתא עלאה בה, ואתקריאת מתן תורה. ועמודא דאמצעיתא איהו תורה, דאתיהיבת בחמשין יומין דשבועות. ועליה אתמר בן חמשים לזקנה, בההיא דאתמר בה כי זקנה אמך, עלה אתמר כי אם לבינה תקרא, בגין דאיהי ה׳ וסלקא באת י', לחמשין, חמש זמנין עשר. ועלה אתמר בן חמשים לזקנה, בההיא דאתמר ואל תבוז כי זקנה אמך. ו׳ בן י״ק.

פירוש מעלות הסולם

שסח) ביומא דחמשין שריא וכו׳: ביום החמשים, שורה בה במלכות השכינה העליונה שהיא בינה, ונקראת אז המלכות בשם מתן תורה דהיינו חג מתן תורתנו, ועמוד האמצעי, שהוא ז״א, הוא התורה שניתנה בחמשים יום, של שבועות, דהיינו שנגלה בו שער הנ'. שהוא כתר הכולל כל החמשים שערים. ועליו על ז״א, נאמר אז בן חמשים לזקנה. כי עלה באותה המדרגה שנאמר בה, כי זקנה אמך. עלה על הבינה נאמר כי אם לבינה תקרא, אם בצירי תחת א' של אם, משום שהיא ה׳, דהיינו ישסו"ת, שהם ה׳ של שם הוי״ה, ועלה באות י׳, דהיינו לאו״א עלאין, לחמשים, חמש פעם עשר, כי בהם כלול גם הכתר שהוא שער הנ'. ועליה על בינה שהיא ישסו״ת שעלתה לאו״א עלאין נאמר, בן חמשים לזקנה, באותה המדרגה שנאמר בה ואל תבוז כי זקנה אמך, ו׳ היינו ז״א נקרא, בן י״ה, דהיינו בן לאו״א וישסו״ת, בזמן שהם מחוברים יחד, והם שנקראים י״ה.
ביאור הדברים: ז״א נקרא תורה, ושורשו הוא מג״ר דהיינו חב״ד דישסו״ת, שהם סוד בינה, כי עלה שם בסוד קו האמצעי, הנקרא דעת, והכריע בין ב׳ הקוים חכמה ובינה ונשאר שם, ואח״כ בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, נמשכים ג׳ קוים אלו מג״ר דישסו״ת לז״א שלמטה, (עיין זהר בראשית א׳ אות שס״ג), וחלק התפארת שמחזה ולמטה, ונה״י דישסו״ת, מתלבשים בתוך ז״א ומוציאים בו עשר ספירות, שמנה״י דישסו״ת נמשכות תשע ספירות חב״ד חג״ת נה״י דז״א, ומחלק התפארת שמחזה ולמטה נמשך הכתר דז״א, באפן, שאע״פ שעצם שורשו דז״א הוא בג״ר דישסו״ת בסוד הדעת שלהם, עכ״ז אין לו חלק בחצי הפרצוף שמחזה ולמעלה דישסו״ת, והוא משום שהפרסא שבמקום החזה דישסו״ת מפסקת ביניהם, מטעם כי הדינים הם בסוד הפרסא, מחמת עליית המלכות שמה, והם פועלים מפרסא ולמטה, אבל לא כלום מפרסא ולמעלה, כי אין דינים ועביות יכולים להתעלות למעלה ממקום מציאותם, ונמצא שיש הפרש גדול מאד, בין החצי העליון דישסו״ת, דהיינו מפרסא ולמעלה שאין שם אחיזה לדינים כלל, ובין החצי התחתון דישסו״ת שהוא מפרסא ולמטה דישסו״ת שיש בו אחיזה לדינים, ואינו יכול לקבל מהשפע שלמעלה מפרסא הטהורה מכל דין. הרי שהפרסא שבמקום החזה דישסו״ת היא מצמצמת את ז״א שלא יכול לקבל מחצי פרצוף העליון דישסו״ת, וסוד הפרסא הזו דישסו״ת היא שער הנ׳ דבינה, שהיא תפארת דישסו״ת הנעשה כתר לז״א. ואפשר לומר ששער הנ׳ הוא ספירה אחת שהיא תפארת דישסו״ת, וגם אפשר לומר שהוא כל חצי העליון דישסו״ת עד החזה שה״ס י״ה שלמעלה מפרסא, כי בעת שיתבטלו הדינים דפרסא ויפתח שער הנ׳ אז יהיה אחיזה לז״א בכל חצי הפרצוף העליון דישסו״ת דהיינו חב״ד וחו״ג וחצי העליון דתפארת, וכל חצי העליון דישסו"ת נחשב לשער הנ'.
והנה נמצא, היות כי ז״א אינו מלביש אלא מחזה ולמטה דישסו"ת, לכן אין לו אלא בחינות ז״ת חג״ת נהי״מ דישסו"ת, וחסר לו ג״ר שלהם, וע״כ יש בו אחיזה לקליפות בסו״ה זה לעומת זה עשה אלקים, מכח פרסא דישסו״ת שיש עליו. וז״ס שיש בתורה שה״ס ז״א מ״ט פנים טהור, ומ״ט פנים טמא, זה לעומת זה. וזה שאומר (באות שס״ז) ואיהי שבועות מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכו׳, ובהון מ״ט יומין וכו׳ דהיינו שיש כנגדם מ״ט פנים דקליפות. אבל שער הנ׳ שה״ס כל התפארת דישסו״ת או כל חצי פרצוף העליון דישסו״ת, שם עצם התורה שאין כנגדו שום קליפה, וזה אומרו (באות שס״ח) ביומא דחמשין שריא שכינתא עלאה בה, ואתקריאת מתן תורה, ועמודא דאמצעיתא איהו תורה דאתיהיבת בחמשין יומין דשבועות. כי ביום השבועות עולה ז״א למקום א״א, ואו"א הכוללים בתוכם ישסו״ת, עלו לטעמים דס״ג דא״ק, ששם אין פרסא, ומשתוים לביטול הפרסא כמו בגמר התקון, וז״א יכול לקבל את חצי העליון דישסו״ת שלמעלה מחזה שהוא סוד י״ה שבו, כי שם אין שום הבדל בין למטה מחזה אל למעלה מחזה כי אין שם פרסא המבדלת, וזהו שביום החמשים מתגלה כל שער הנ׳ וכל התפארת, ועליה אתמר בן חמשים דהיינו בעת שז״א מקבל את שער החמשים לבינה: שמקבל מכל קומת ס״ג דא״ק שהיא בינה דא״ק, בההיא דאתמר בה כי זקנה אמך, עלה אתמר כי אם לבינה תקרא וכו׳, כי זקנה ה״ס חכמה כמ״ש חז"ל זקן זה שקנה חכמה, ומפרש בגין דאיהי ה' וסלקא באת י׳ לחמשין כי ישסו"ת שהם אות ה׳ של שם הוי״ה, שמקומם הוא בחג השבועות במקום עתיק ששם מלובשים נקודות דס״ג, שבהם שולט הצמצום של הפרסא סלקא באת י׳ לחמשין עלו לטעמים דס״ג, שה״ס י׳ של שם הוי״ה, ונעשו אחד עם או"א עלאין, העומדים במקום טעמים דס״ג, כי בעת שז״א עלה לא״א, עלו ישסו״ת למקום עתיק. שבו מלובשים נקודות דס"ג דא״ק, ואו״א עולים למקום טעמים דס״ג דא״ק, והיות שבעת העליה נעשים או״א וישסו״ת למדרגה אחת, לכן מאיר ישסו״ת לז״א אז, את שער החמשים, ולכן אז נאמר על ז״א, ואל תבוז כי זקנה אמך, כי כל הבזיון שנוהג בקדושה אפשר להיות במקום שיש אחיזה לקליפות בסוד זה לעומת זה, אבל בעת שמאיר השער הנ׳ שהוא הכתר, אז מאיר הגמר של כל התקונים בסוד בלע המות לנצח וביטול הפרסא, ותהיה לכל אחד השגה שלימה בשער הנ'. ע״ז נאמר אל תבוז. ואז נקרא ז״א ו׳ בן י״ה, כי הוא מקבל מכל קומת ישסו״ת גם סוד י"ה המאירים בחצי העליון דישסו"ת, ולכן נקרא בן י״ה.