פירוש הסולם
שסז)
כתיב גן נעול אחותי כלה, גל נעול וגו' גן נעול דכלא אסתים ביה דכלא אתכליל ביה. כתוב,
גן נעול אחותי וגו', הנה גן נעול נקראת הנוקבא, בעת שכל האורות נסתמים בה וכל האורות נכללים בה.
גל נעול, דההוא נהר נגיד ונפיק יעייל ביה. גל נעול נקראת, בעת, שנהר ההוא, דהיינו נהר היוצא מעדן, נמשך ויוצא מעדן ונכנס בה בהנוקבא, להשקותה מהעדן.
נהר יוצא מעדן, הוא בינה, שיצאה לבר מראש דא"א, הנק' עדן, להשקות את הגן היינו בעת שרקיע העליון יורד ממקומו אל מקום החזה, ומעלה כל המדרגות אל הראש דא"א כנ"ל (בדיבור הסמוך) אז מקבלת הנוקבא מוחין דשתיה,
וכליל ולא אפיק, וקרשי מיא ביה וקיימי, וכולל לכל המוחין, אבל אינו מוציא הארתם, כי המים, שהם המוחין, נקרשים ועומדים בו.
מאי טעמא, בגין דרוח צפון נשיב באינון מיא ואתקרישו ולא נפקי לבר, עד דאתעביד קרח, שואל מה הטעם שנקרשים, ואומר, שהוא משום שרוח צפון נושב באלו המים, וע"כ נקרשו ואינם יוצאים לחוץ עד שנעשו קרח. רוח צפון, פירושו קו שמאל הנמשך מנקודת השורק דבינה, דהיינו מבעת שעלתה לראש דא"א שיש לה חכמה בחוסר חסדים, וע"כ נקפאו האורות בה, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וז"ש,
ולא נפקי לבר עד דאתעביד קרח שנקפאו בה האורות ולא נמשכו ממנה להאיר בחוץ, ונעשה בזה קרח וקפאון.
ואלמלא סטרא דדרום דאקיש תקפיה דהאי קרח לא נפקי מניה מיא לעלמין: ולולא צד דרום, דהיינו קו ימין, שכתש תוקפו של קרח הזה, לא היו יוצאים מים ממנו לעולם. פירוש, לולא הזווג שנעשה של המסך דנקודת החירק, הממשיך קומת חסדים מצד דרום מקו ימין, שהחכמה מתלבשת בה ומאירה, לא יכלו האורות להאיר שם לעולם, כי אפילו החכמה שבה לא היה יכולה להאיר מבלי חסדים
