זהר

שסז) וכד נציץ ולהיט נהירו דחשמל, וסליק ונחית, ומתגפפן אינון ד׳ סטרין דא עם דא, נהיר ההוא קרקע זעירא, ורהטי אבנין, ומרגלאן סלקין, עד דמטן לגבי תרעא דדרום. ותמן אוצרין סתימין, ופיתחאן ד׳ מאה ושבעין, כחושבן קרק"ע. וגליצו"ר ממונה בהו.

פירוש הסולם

שסז) וכד נציץ ולהיט וכו׳: וכאשר מתנוצץ ולוהט אור החשמל ועולה ויורד, ואלו ד׳ התנוצצויות שבד׳ צדדים, מתחבקות זו עם זו, אז מאירה אותה קרקע קטנה, והאבנים רצות, והמרגליות עולות עד שמגיעות לשער שבדרום. ושם אוצרות סתומים, וארבע מאות ושבעים פתחים, שם כחשבון קרקע. והמלאך גליצור ממונה עליהם. מתגפפן פירושו מתחבקים, כי על, ויחבק לו תרגם וגפיף ליה(בראשית כ"ט י"ג) ​.
ביאור הדברים. כי ידעת, שהחשמל מאיר בד׳ צדדים, שה"ס ג׳ קוין ומלכות המקבלת אותם (כנ"ל אות שמ"ד) ונודע שאע"פ שג׳ הקוין מגלים החכמה, עכ"ז בהם עצמם אין החכמה מתגלה, אלא אחר שהם השפיעו החכמה אל המלכות אז היא מתגלית במלכות, (כנ"ל בזהר בראשית א׳ דף רע"ו ד"ה ועוד ע"ש) וכן כאן בחשמל, מקום הגילוי הוא במלכות.
גם נודע, שיש ב׳ מצבים במלכות, מצב הא', הוא מזמן שהיתה בסוד ב׳ המאורות הגדולים, שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, ולא יכלה להתקיים בו משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים ומושכת משום זה דינים מרובים. לכן נתמעטה לבחינת נקודה תחת יסוד דז"א, שה"ס מיעוט הירח, ואז נבנתה מחדש על ידי ז"א, ובמצב הזה, אע"פ שהיא בו בכל שלמותה בחסדים ובחכמה לא יחסר כל בה, עכ"ז אינה יכולה לקבל עוד חכמה בכלים של עצמה, אלא צריכה לקבל החכמה בכלים דמצב הא', וממצב הא׳ מאירה החכמה למצב הב'.
ונמצא אחר שהחשמל קבל הארת החכמה מרגלי החיות, וג׳ הקוין שלו רוצים להשפיע החכמה אל המלכות, הנה תחילה הם צריכים להשפיע אל המלכות דמצב הא׳, ששם מוכנים הכלים דחכמה. ואח"כ יכולים להשפיע אל המלכות דמצב הב'. והמלכות דמצב הא׳ מכונה כאן קרקע זעירא. כי המלכות מכונה קרקע. ומשום שהיא נמצאת במצב הזה עם דינים ואינה יכולה, להאיר, ע"כ מכנה אותה זעירא. אע"פ שהיא גדולה. והמלכות דמצב הב', מכונה קרקע דארגוונא. והוא מטעם שאז מקבלת האורות מקו האמצעי שהוא ז"א, ויש בה האורות מכל הצדדים מימין ומשמאל, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים, והחסדים נכללים מחכמה, וע"כ היא כצבע ארגמן, שכל הצבעים כלולים בו.
וז"ש, חשמל דא מקיף סחור סחור, דהיינו שמסבב לרגלי החיות ומקבל מהן הארת החכמה (כנ"ל באות שס"ה) ניצוצין דיליה, דהיינו ד׳ התנוצצויות של החשמל, שה"ס ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, (כנ"ל אות שמ"ד) נחתין לתתא עד ההוא אתר דאקרי קרקע זעירא, דהיינו עד המלכות דמצב הא׳ שנקראת קרקע זעירא. כי רק הכלים דאחורים דמלכות דמצב הא׳ ראוים לקבל הארת החכמה מן החשמל. כנ"ל. ותמן בההוא קרקע רהטי כל זינין אבנין דבדולחא, ומרגלאן נציצין ואבנין דברקת. הארת החכמה שבמלכות דמצב הא׳ מכונה מרגליות, והוא מטעם כי הארת החכמה מקובלת מרגלים, שה"ס נה"י, וכיון שהמשפיע, שהוא זכר, נקרא רגל, נקראת הנקבה מרגלית. להיותה מקבלת מרגל. ואבני הבדלח ואבני ברקת מבוארות להלן (באות ת"ט ע"ש). ומכונים אבנים, משום שהמלכות בכללה נקראת אבן, וע"כ כל הפרטים שבה מכונים אבנים. וז"ש, וכד נציץ ולהיט נהירו דחשמל וסליק ונחית ומתגפפין אינון ד׳ סטרין דא עם דא, דהיינו אחר שג' קוין של החשמל מתיחדים זה עם זה, וכולם עם המלכות, אז אותה המלכות שמקודם לכן לא היה לה אלא קו השמאל בלי ימין, שמטעם זה פעלו בה כל הדינין, הנ"ל, הנקראים בדלח וברקת, הנה עתה, אחר שקבלו הארה מכל ג׳ קוין שבחשמל, מתתקנות אותן אבני הבדלח ואבני ברקת, להיות כלים וגורמים להארת החכמה, ואותן המרגליות, שהן הארות החכמה, שהיו בה בבחינת שמאל בלי ימין, עולות עתה לשער הדרום, שה"ס ימין, ומתלבשות שם בחסדים ונשלמות בכל זיון והדרן. וז"ש, נהיר ההוא קרקע זעירא, דהיינו מחמת הארות ג׳ קוי החשמל שקבלו, ורהטי אבנין, והאבנים של בדלח וברקת, רצות לגלות החכמה, כי כן נתקנו עתה ע"י ג׳ קוי החשמל, ומרגלאן, דהיינו הארות החכמה עצמן, סלקין, דהיינו שמאירות ממטה למעלה בדרך עליה, עד דמטו לגבי תרעא דדרום, שה"ס קו ימין, ששם החסדים, והארות החכמה מתלבשות בחסדים האלו ונשלטות. וז"ש, ותמן אוצרין סתימין, ופיתחאן ד׳ מאה ושבעין כחושבן קרק"ע. זה מורה, שלא כל ה׳ ספירות כח"ב תו"מ שבמלכות, שכל אחת כלולה ממאה, שהן ה׳ מאות, מאירות בה, אלא שהספירה החמישית, שהיא מלכות דמלכות, חסרה מג"ר, ויש בה רק ע׳ ולא מאה. והן ת"ע פתחים. והטעם הוא מחמת גניזת המנעולא שהיא המלכות דמדת הדין, ומשום זה אין לה רק ט"ר ממלכות דמלכות עד החזה, וע"כ חסר במלכות דמלכות חצי הפרצוף מחזה ולמטה, שהוא נה"י דכלים וג"ר דאורות, ולפיכך אין שם אלא ע׳ ספירות חסר ג"ר (כמ"ש בזהר בראשית ב׳ אות רע"ב ע"ש) והם רק ת"ע ולא ה׳ מאות.