זהר

שסו) ר' יצחק, הוה יתיב קמיה דר"ש, א"ל, מה חמו אלין, דעבדו שטותא דא, למרדא ביה בקב"ה, וכלהו, בעיטא חדא אתקיימו בדא. א"ל, הא אתמר, דכתיב, ויהי בנסעם מקדם. אתנטילו מעילא לתתא. אתנטילו מארעא דישראל, ונחתו לבבל. אמרו. הא הכא אתר למדבק.

פירוש הסולם

שסו) ר' יצחק הוה יתיב וכו': ר"י היה יושב לפני רבי שמעון, אמר לו, מה ראו הללו, שעשו שטות זה למרוד בהקב"ה, וכולם עמדו בזה בעצה אחת. א"ל, הרי למדנו, שכתוב, ​ויהי בנסעם מקדם, נסעו מלמעלה למטה, דהיינו שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל. אמרו הנה כאן המקום להדבק. פירוש, שמקודם לכן היו בארץ ישראל, ששם ה"ס ​שפה אחת ודברים אחדים שאין שם שום מקום מגע לחצונים, כי בששת ימי המעשה השער סגור ומבריח החצונים וביום השבת המוחין דחכמה מעבירים החצונים מהעולם, וע"כ לא יכלו בני הפלגה לעשות שם כלום, כי לא היה להם מקום להדבק. אלא בהנסעם מקדם, שנסעו מארץ ישראל לבבל לחוץ לארץ, ששם שולטים ימות החול, אמרו כאן המקום להדבק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה כדי שיאירו גם בששת ימי המעשה. כי אין כאן התיקון שיהיה שער הפנימי סגור בששת ימי המעשה כמו בארץ ישראל.