זהר

שסה) אלין מטו עד ניצוצי דחשמל, האי איהו חשמל דלבר. בגין דמהאי חשמל, נפקין אחרנין דאיקרון על שמא דא, וכלהו נפקי, בשעתא דחיות מכווני רגלייהו. ומטו לאינון ניצוצין דחשמל, כדין מלהטים אינון ניצוצין, סלקי ונחתי ונפקי כל אינון דאקרון על שמא דא.

פירוש הסולם

שסה) אלין מטו עד וכו׳: אלו רגלי החיות, מגיעות עד ניצוצי החשמל, זהו החשמל שמבחוץ, דהיינו ד׳ ההתנוצצויות של החשמל שבד' סטרין (כנ"ל אות שמ"ד) ומשפיעות אליהן הארת החכמה. כי מחשמל הזה יוצאים אחרים הנקראים על שם הזה, דהיינו חשמלים, על שם אורות החשמל, שהם הארות קו השמאל, וכולם יוצאים באותה שעה שהחיות מכוונות רגליהן שתהיינה ביושר, דהיינו בהתכללות קו האמצעי המאיר ביושר ואינו נוטה לא לימין לבדו, ולא לשמאל לבדו, ומגיעות דהיינו שמשפיעות הארת החכמה, לניצוצים האלו של החשמל, דהיינו לד׳ התנוצצויות של החשמל, אז מלהטים אלו הניצוצות, כי הארת החכמה באה עם דינים, המכונים אש לוהטת. עולים, לקבל הארתם מרגלי החיות, ויורדים, להשפיע למלכות, ואז יוצאים מהם כל אלו הנקראים על שם החשמל הזה.