זהר

שסה) וזמנין אשתכח דנפקת נעמה לעלמא, לאתחממא מבני נשא, ואשתכח ב״נ בקשרא דתיאובתא עמה, ואתער משנתיה, ואחיד באנתתיה, ושכיב עמה, ורעותא דיליה בההוא תיאובתא דהוה ליה בחלמיה, כדין ההוא בר דאוליד, מסטרא דנעמה קא אתיא, דהא בתיאובתא דילה אשתכח האי, כד נפקא לילי״ת וחמאת ליה, ידעת מלה, והיא אתקטרת ביה, ומגדלת ליה כאינון אחרנין בנוי דנעמ״ה, ואשתכחת עמיה זמנין סגיאין, ולא קטלא ליה.

פירוש הסולם

שסה) וזמנין אשתכח דנפקת וכו׳: ולפעמים נמצא, שנעמה יוצאת לעולם להתחמם מבני אדם, ואדם נמצא בקשר התשוקה עמה, ומקיץ משנתו ומתאחד באשתו ושוכב עמה, והרצון שלו עודנו בתשוקה ההיא שהיתה לו בחלומו, אז אותו בן שמוליד בא מצד נעמה, כי זה נמצא בתשוקה שלה. וכשלילית יוצאת ורואה אותו, היא יודעת הדבר, שבא מצד נעמה, והיא נקשרת בו ומגדלת אותו כשאר האחרים בניה של נעמה (כנ״ל אות שס״ב) ונמצאת עמו ימים רבים ואינה הורגת אותו. להיותו מן הצד שלה.