זהר

שסה) ובכלהו לא בעא למתחל אלא באת ב', בגין דאיהו בנין אב, בנינא דעלמא, ובה שארי למתחל. בגין דבה עתיד למבני ירושלם, כד״א בונ״ה ירושלים י״י, דאם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ובניינא דאוריתא ודעלמא, באות ב׳ עתידה למבני, ועלה קיימא עלמא. ובההוא זמנא דאתבניאת, כאילו בההוא זמנא יתברי עלמא ויתבני, ודא בראשית ברא אלקים.

פירוש מעלות הסולם

(עי׳ בפרשת לך בסלם מאמר ומלכי צדק)שסה) ובכלהו לא בעא וכו': ובכל האותיות לא רצה הקב״ה להתחיל, אלא באות ב'. משום שהיא בנין אב, כלומר בנין לאור החכמה שנקרא אב, שהוא בנין העולם, ובה קדם להתחיל, משום שבה עתיד לבנות את ירושלים, כמו שאתה אומר בונה ירושלים ה׳, ובה עתיד לבנות את בית המקדש שנאמר שאם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ובנין התורה והעולם באות ב׳ עתיד לבנות, ועליה קיים העולם. ובאותו הזמן שנבנה בית המקדש, היה כאלו שבזמן ההוא נברא ונבנה העולם, וזה ​בראשית ברא אלקים.
פירוש, אות ב׳ ה״ס חכמה והיינו חסד דחכמה, בסוד נקודה בהיכליה, כי אור החסדים הוא היכל לאור החכמה, והיא ברכה בסו״ה, והריקותי לכם ברכה וגו', וזה אמרו ובכלהו לא בעא למתחל וכו', כי לא קבע את אור הברכה לשלימות העולם, אלא להתחלה טובה ומספקת להביא את העולם לכלל השלימות.
בגין דאיהו בנין אב בנינא דעלמא זו"ן נקראים עולם, הצריכים להארת חכמה, ואור החכמה אינו מאיר בזו"ן בלי הלבוש של אור החסדים, לכן אמרו בגין דאיהו היינו אור החסדים שנקרא ברכה, הוא בנין לאורות החכמה שנקראים אב. ובה שארי למתחל כי אור זה של חסדים הוא בחינת ו״ק ועדיין אינו מספיק לפריה ורביה, כי אין הולדה לשום פרצוף מטרם שמשיג ג״ר, וענין הקביעות של אות ב׳ הוא רק לבחינת עיקר שזה לא יחסר אף פעם בפרצופי קדושה, והשלמת ג׳ הראשונות אינה עיקר במדרגות הקדושה, אלא נבחנת לבחינת תוספות התלויה במעשיהם הטובים של התחתונים.
בגין דבה עתיד למבני ירושלם, וכו׳ כי ירושלים נקראת עיר שלם בסו״ה ומלכי צדק מלך שלם על שם מלכות בעת שמאירה הן בחכמה הן בחסדים, כמו בינה, (עי׳ בפרשת לך בסלם מאמר ומלכי צדק) ותורה היא ז״א שעיקרו הוא אור החסדים, ועולם הוא שם המלכות שעיקרה הארת החכמה, וזה אמרו ובנינא דאורייתא ודעלמא דהיינו חכמה וחסדים באות ב׳ עתידה למבני כנ"ל שאות ב׳ היא חכמה בסו״ה בחכמה יבנה בית, ורומזת לברכה בסוד חסד דחכמה, שאור זה אינו מתמעט כלום בהיותו עובר ומשתלשל דרך המדרגות, וכמו שהוא בראש המדרגות המקבל מא״ס ב״ה, כן הוא בכל גדלו ושבחו בעולם אצילות וכן עד סוף עשיה ואינו מתעבה כלום בעברו דרך המסכים, ובזמן המקדש היו זו״נ בזווג פב״פ אפילו בימות החול. ולכן ועלה על אור החסדים שבאות ב׳ קיימא עלמא היינו מלכות בהארת חכמה. ובההוא זמנא דאתבניאת כאלו בההוא זמנא יתברי עלמא ויתבני וכו'. (עי׳ זהר פקודי אות צ״ח).