זהר

שסד) דאי ב״נ לא אשתכח קדישא, ואשליף רוחא מסטרא דמסאבא, כדין היא אתיא וחייכת ביה בההוא רביא. ואי קטילת ליה, אשתאבת בההוא רוחא, ולא תעדי מניה לעלמין. ואי תימא אינון אחרנין, דקטילת לון, ואזדמנו קמה אינון תלתא קדישין, ונטלין מנה ההוא רוחא, הא לא בסטרא דמסאבא אשתכחו, אמאי שלטא לקטלא להו. אלא, האי כד ב״נ לא אתקדש, אבל לא אתכוון לאסתאבא ולא אסתאב, בגין כך יכלא לשלטאה בגופא, ולא ברוחא.

פירוש הסולם

שסד) דאי בר נש וכו׳: כי אם בן אדם אינו נמצא קדוש, ומושך רוח מצד הטומאה, אז היא הלילית, באה ומצחקת עם אותו הילד. ואם הורגת אותו, היא מתדבקת ברוח ההוא של הילד, ואינה סרה ממנו לעולם. ואם תאמר אלו האחרים, שלא נמשך להם רוח מצד הטומאה, שהורגת אותם ומזדמנים לפניה אלו שלשה הרוחות הקדושים, ולוקחים ממנו אותו הרוח (כנ״ל אות שס"ב) הרי לא נמצאו בצד הטומאה, ולמה שולטת להרוג אותם. ומשיב, אלא זה הוא כשאדם לא נתקדש, וע״כ הורגת אותם, אבל לא נתכוון להטמא ולא נטמא, משום זה יכלה לשלוט בגוף, להורגו, אבל לא ברוח. כי הרוח מובא לפני הקב״ה. (כנ״ל אות שס״ב).