זהר

שסד) דהא בקדמיתא, הוה מעיין ביה, ומשתמש כל יומא בגינזיא דמריה, ואתגליין ליה, רזין עלאין, מה דלא ידעו שמשי עלאין. כיון דחטא, ועבר על פקודא דמאריה, פרח ההוא ספרא מניה. והוה אדם טפח על רישוי, ובכי, ועאל במי גיחון עד קדליה, ומיא עבדין גופיה חלדין חלדין, ואשתני זיויה.

פירוש הסולם

שסד) דהא בקדמיתא וכו': כי בתחילה היה מעיין ומשתמש בו בכל יום בסודות רבונו, ונגלה לו סודות העליונים, מה שלא ידעו מלאכים העליונים. כיון שחטא ועבר על מצות רבונו, שאכל מעץ הדעת, פרח הספר ממנו, והיה אדם טפח על ראשו ובוכה, ונכנס במי גיחון עד צוארו, היינו שעשה תשובה וסיגף את עצמו, עד שגופו נעשה חלודות חלודות, דהיינו נקבים ובקיעות ונשתנה זיוו.