זהר

שסג) תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא, עאל בין תרין, תרין ינקין לחד, חד יניק לכמה סטרין, כדין כלא חד. הדא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום דערב ובקר כליל כחדא. היינו רזא דברית יומם ולילה, וביה כלא חד.

פירוש הסולם

שסג) תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא, עאל בין תרין, תרין ינקין לחד, חד יניק לכמה סטרין: ג' יוצאים מאחד, האחד, נמצא בג', נכנס בין שנים, שנים מניקים האחד והאחד מניק לכמה צדדים. פירוש, כדי לבאר את היחוד דערב ובקר בסוד יום אחד שבשביל זה הביא את כל המאמר, חזר על כל דברי המאמר בקיצור נמרץ, ואומר, ג' יוצאים ומתגלים מאחד, שזה נתבאר בסו"ה מקול מחצצים בין משאבים (לעיל באות שנ"ט) שב' הקוין ימין ושמאל שבבינה מחולם שורק, נקראים משאבים, וקול מחצצים שהוא ז"א הנק' יעקב, עולה אליהם ומכריע ביניהם בסוד המסך דחירק, שעי"ז נכללים ימין ושמאל זה מזה, ויוצאים שם בבינה ג' מוחין הנקראים חב"ד, הרי שג' מוחין חב"ד יוצאים מאחד, שהוא ז"א שעלה לבינה, ומתוך שז"א גרם גילוי ג' מוחין חב"ד אצל הבינה, זוכה גם הוא בהם, כי כל השיעור שהתחתון גורם להאיר בהעליון זוכה בו גם התחתון, ולפיכך חד שהוא ז"א, בתלת קיימא כמו שאומר לעיל והוא נטיל בתרין סטרין וכליל לון בגויה שמתוך שהוא נוסע להכריע בין ב' הקוין ימין ושמאל דאמא, ע"כ הוא כולל אותם בעצמו, וזוכה בעצמו בג' קוין הללו. שזוכה גם הוא בג' מוחין הללו, שהם חב"ד בראש וחג"ת עד החזה בגוף,
ואומר עוד שם (באות ש"ס) תמן ינקין צדקות ה' ושאבין, שמהזווג דז"א ומהימנותא שלמעלה מחזה, יונקים ומקבלים נצח והוד הנקראים צדקות ה', וז"ש כאן עאל בין תרין שז"א אחר שנכלל בעצמו מג' מוחין דאמא, נכנס והשפיע אותם בין השנים, שמחזה ולמטה שהם נצח והוד שלו הנקראים צדקות ה', ותרין ינקין לחד ואלו השנים נו"ה, מניקים לאחד, דהיינו להיסוד המכריע ביניהם, והיסוד מקבל מהם המוחין, ועי"ז נכלל מכל המדרגות הנ"ל, ואז חד יניק לכמה סטרין, שהיסוד משפיע להנוקבא לכל הבחינות של הנוקבא כמ"ש לעיל, ואיהו שאיב ונטיל כלא ומפזר לגבי ימא רבא, דהיינו להנוקבא הנקראת ים הגדול. והנה מובא בזה התמצית של כל המאמר, ועתה מסיים ר"ש, כדין כלא חד, אז אחר שהיסוד השפיע את הכל להנוקבא, נעשו כל המדרגות דז"א, אחד, עם המדרגות דנוקבא הה"ד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דערב ובקר כליל כחדא וז"ש ויהי ערב וגו' שערב ובקר כלולים כאחד, היינו רזא דברית יומם ולילה וביה כולא חד, וזהו סוד הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. כי בו דהיינו ביסוד, נעשה ז"א ונוקבא אחד, שהם יום ולילה, הרי שהברית שהוא היסוד עושה יום ולילה לאחד.