זהר

שסג) דיוקנא עילאה דנפק מגו רזא עילאה, בגו אתוון רשימן, איהי רזא דאדם, וכלא כליל ביה. אדם כללא דכלא, ברזא דמקצה השמים עד קצה השמים, ואיהו אמצעיתא, ותתא, ועילא, כלא בכללא חדא. ם סתימא, לעילא, דכליל כלא לתתא. ד׳ לתתא, דכליל כמה רתיכין ומשריין כחדא. א רזא דכלא, באמצעיתא, דנטיל לכל סטרין, בגין כך, אדם, רזא דכלא, מסטרא חד לסטרא חד. בר רזא עילאה, דקיימא במחשבה ורעו, עד דסלקא לאין סוף.

פירוש הסולם

שסג) דיוקנא עלאה דנפק וכו׳: צורה עליונה היוצאת מתוך סוד עליון תוך אותיות רשומות, שהן, ם׳ ד׳ א׳, הוא סוד אדם, והכל כלול בו. אדם הוא כלל הכל, בסוד הכתוב, מקצה השמים עד קצה השמים, השמים הוא ז"א, דהיינו מבינה שהיא קצה השמים למעלה, עד המלכות, שהיא קצה השמים למטה. וה"ס אמצעי ולמטה, ולמעלה, הכל בכלל אחד. ם סתומה, היא למעלה, שהיא בינה, הכוללת הכל שלמטה, כי בינה כוללת ז"א ומלכות, שהם למטה ממנה. ד׳ היא למטה, שהיא מלכות שמתחת ז"א, שהיא כוללת כמה מרכבות ומחנות יחד. א, הוא סוד הכל באמצע, דהיינו ז"א שהוא באמצע בין בינה ומלכות, הלוקח לכל הצדדים, שהוא כולל בתוכו ימין ושמאל ביחד. משום זה, אדם, הוא סוד הכל מצד אחד, בינה, לצד אחד, מלכות, חוץ מהסוד העליון העומד במחשבה ורצון עד שעולה לאין סוף. שה"ס הויה במילוי אלפין שהיא בגימטריא אדם, שה"ס מחשבה דז"א, דהיינו חכמה, שהיא ר"ת כ"ח מ"ה. ונקראת אדם.