פירוש הסולם
שסב)
וכד לפום שעתא וכו׳: וכאשר ד׳ החיות מסתכלות לפי שעה, כתוב עליהן, ודמות פניהם פני אדם. כי בשעת התכללותם למעלה לקבל שפע מז"א, החיות נכללות זו מזו ונעשות גוף אחד שנקרא אדם
(כנ"ל אות שנ"ח) ושאר ג׳ פנים אינם ניכרים אז. ואח"כ נפרדות הצורות של ג׳ החיות אריה שור נשר, כל אחת ואחת לבחינתה. וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך סוד הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל חוץ מצורת אדם, שזו היא צורה הכוללת כל הצורות. וכולן סתומות לפני צורה זו. ומשום זה, כל הצורות שבעולם כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם.
פירוש. כמו שנתבאר לעיל
(באות שכ"ב) שאסור לפרט ג׳ הקוין מטרם שנכללו כולם בקו האמצעי, הכוללם בסוד חסדים מכוסים, ואחר שנכללו כולם כאחד צריכים לפרט הימין ושמאל, שע"י ההתפרטות הזו מתגלה ג"כ הארת החכמה הנכללת בקו האמצעי, עש"ה. ונמצא כאן, צריכים תחילה לכלול כל ד׳ החיות לגוף אחד הנק׳ אדם, שה"ס המלכות המקבלת ג׳ הקוין אריה שור נשר, מבחינת הקו האמצעי שבהם. ואח"ב מפרטים ג׳ הפנים כל אחת לבדה, כדי שתתגלה החכמה מהארת קו האמצעי. וז"ש,
וכד לפום שעתא מסתכלין כתיב ודמות פניהם פני אדם, כי אז צריכים ליחדן בדרך כלל מבחינת קו האמצעי בלבד.
ולבתר מתפרשו דיוקנין וכו', ואח"כ צריכים להפריט הצורות שאז מתגלה הארת החכמה הכלולה בהן. ובשעה שהחיות מתכסות, שאין בהן אלא חסדים מכוסים מחכמה, אין ענין פירוט ג׳ הקוין נוהג בהן, אלא נכללות בפני אדם בלבד. וז"ש,
וכד אתחפיין וכו'
בר דיוקנא דאדם, כי אז אינן נפרטות כלל. כי רק לגילוי הארת חכמה מפרטות הצורות בזה אחר זה. (כנ"ל בזהר בשלח דף ל"ט ד"ה וג') ובשעה שמתכסות מחכמה אין בהן אלא צורה כוללת שהיא פני אדם בלבד.
