זהר

שסא) אתוון אחרנין, היכלין וכסויין לאלין אתוון. וכלא איהו מרוקם ומצוייר בכרסיא. ו', שית דרגין לכרסיא. ס', שתין גלגלוי דכרסיא דאתוון דאוריתא אתמר בהון, אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל בכרסיא, כלהו מתתקנן כדקא יאות. ורזא דא לחכימי לבא אתמסר.

פירוש מעלות הסולם

שסא) אתוון אחרנין היכלין וכו': אותיות אחרות המאירות בגן עדן הן היכלות וכיסוים לאלה האותיות, של א' שהוא היכל פנימי, והכל הוא מרוקם ומצוייר בכסא, שהוא בריאה שאע״פ שאנו מדברים מן אותיות באצילות, הנה כל זה אמור רק לשורש לבד, אבל עצם האותיות לא יכלו לצאת עד עולם הבריאה, היינו מתחת המסך של אצילות, שמשם ולמטה יש שליטה למסכים, אבל באצילות אין כח מסך כלל, ובלי כח מסך אין אותיות מתגלמות, ומה שאנו מבחינים מסכים ואותיות באצילות אינם אלא לשורשים המפעילים ככה בעולמות התחתונים, ו' שש מעלות לכסא, שהם ו״ק דז״א, ס' ששים גלגלי הכסא שהם ו״ק דמלכות בסו״ה הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. כי אותיות התורה למדנו בהם אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל בכסא כולם מתתקנים כראוי, וסוד זה נמסר לחכמי לב.
פירוש, נודע שאותיות התורה הן כלים אל אורות התורה המלובשים בתוך הכלים, ויש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים, כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים בתחילה בפרצוף, שמתחלה בא כתר ואח״כ חכמה וכו' ולכן מתחילים במנין עשר הספירות כתר חכמה בינה וכו' כי כן סדר ביאתם אל המדרגה, משא״כ באורות הוא להיפך שאורות התחתונים נכנסים בתחלה, שמתחלה בא אור הנפש שהוא אור המלכות הקטן מכל האורות, ולבסוף בא אור היחידה שהוא אור הגדול מכל האורות, ולכן נקראים האורות בשם נפש רוח נשמה חיה יחידה ומתחילים מאור הנפש הנכנס בתחלה ואח״כ רוח וכו'.
ונמצא לפי זה שבעת שאין בפרצוף אלא כלי אחד, שהוא בהכרח הכלי העליון דהיינו כתר שאז אינו נכנס בפרצוף האור הגדול המיוחס אל הכתר שהוא אור יחידה, אלא שנכנס האור הקטן שהוא אור הנפש ומתלבש בכלי דכתר, וכן כשגדלו ב' כלים, שהם הכלים הגדולים יותר שהם כתר חכמה, אז נכנס בו אור הרוח באפן שאור הנפש הנמצא בכלי הכתר יורד לחכמה, ואור הרוח נכנס בכלי הכתר, וכן כשקונה אור נשמה אז יורד אור הנפש מכלי החכמה ומתלבש בתוך כלי הבינה ואור הרוח יורד מכלי הכתר ומתלבש בחכמה, ואור הנשמה מתלבש בכלי הכתר, וכו', עד שגדל כלי חמישי בפרצוף שהוא כלי מלכות אז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם כי אז נכנס אור היחידה אל הפרצוף ואור הנפש יורד מכלי התפארת למלכות ואור הרוח יורד מכלי הבינה לתפארת ואור הנשמה יורד מכלי החכמה ומתלבש בבינה ואור החיה יורד מכלי הכתר ומתלבש בחכמה ואור היחידה מתלבש בכלי שלה שהוא כתר.
הרי נמצא שכל זמן שלא גדלו כל חמשת הכלים כח״ב תו״מ נמצאים האורות שלא במקומם המיוחסים להם, ולא עוד אלא שהם בערך הפוך, כי אם יחסר כלי מלכות שהוא הכלי הקטן יותר, יחסר מן המדרגה אור היחידה שהוא האור הגדול יותר, ואם יחסרו שני כלים תחתונים שהם תפארת ומלכות, יחסרו ב' האורות העליונים שהם יחידה חיה וכן כולם עד״ז.
והנה נתבאר בסוד הפסוק מ״י ברא אל״ה שהוא התחלקות שם אלקים על מ״י אלה שמדרגה שלמה בע״ס כח״ב תו״מ נקראת בשם קדוש, אלקים. שבו ה' אותיות נגד ה' ספירות כח״ב תפארת ומלכות, אל״ה הם כח״ב י״ם הם תו״מ, ואחר עליית מלכות לבינה נחלקה המדרגה לב' חצאים, שכתר חכמה נשארו, ובינה תו״מ נפלו ממנה, ונאמר שמ״י נשארו ואל״ה נפלו, ויש לשאול הלא ב' אותיות א״ל שהן כלים לכתר חכמה הן היו צריכות להשאר והי״ם שהן כלים לבינה תו״מ היו צריכות לרדת ולנפול אל המדרגה התחתונה, אלא משום שב' הכלים העליונים אין בהם בעת הקטנות רק ב' אורות הקטנים נפש רוח לכן אנו מכנים אותם מ"י על שם האורות המלובשים בהם, וג' אותיות אל״ה שנפלו רומזים על אורות הגדולים יחידה חיה נשמה שנסתלקו, וז״ס מי ברא אלה. (עי׳ בהקדמת ספר הזהר אות י״ג).
וזה אמרו דאתוון דאורייתא אתמר בהון אין מוקדם ומאוחר בתורה כי בכלים שהם אתוון דאורייתא יש לפעמים שמקדימים את המאוחרים כמו אותיות מ״י של אלקים הנקראים ע״ש האורות ומקדימים אותן לאותיות אל״ה כנ״ל. אבל בכרסיא כלומר בזמן הארת אור היחידה בסוד אנכ״י דסליק לחשבון כס״א ובי״ע ישוב להיות אצילות וכל אור יכנס אל הכלי המיוחס לו כלהו מתתקנן כדקא יאות.