זהר

שנ) רבי חייא פתח ואמר, דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך, האי קרא אית לאסתכלא ביה, דבקה נפשי אחריך, בגין דדוד מלכא, הוה מתדבק נפשיה תדיר, אבתריה דקב"ה, ולא חייש למלין אחרנין דעלמא, אלא לאתדבקא נפשיה ורעותיה ביה, וכיון דאיהו הוה מתדבק בקב"ה, הוה תמיך ביה ולא שבקיה. מכאן, לבר נש כד אתא לאתדבקא בקב"ה, קב"ה אחיד ביה, ולא שביק ליה.

פירוש הסולם

שנ) רבי חייא פתח וכו': ר"ח פתח ואמר, ​דבקה נפשי אחריך בי וגו', מקרא זה יש להסתכל בו, שאמר דבקה נפשי אחריך, משום שדוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם אלא להתדבק בו בנפשו ורצונו, וכיון שהיה מתדבק בהקב"ה, היה תומך בו ולא עזבו. כמ"ש בי תמכה ימינך. מכאן נשמע, כשבא אדם להתדבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.