זהר

שנ) לסוף מה כתיב, וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. וכי הכי הוה. אלא, כלא בגין שכינתא קאמר, אחותי היא בקדמיתא, דכתיב אמור לחכמה אחותי את. ולבתר וגם אמנה. מאי וגם, לאתוספא, על מה דקאמר בקדמיתא. אחותי בת אבי היא. ברתיה דחכמה עלאה, ובגין כך אתקרי אחותי, ואתקרי חכמה. אך לא בת אמי. מאתר דשירותא דכלא, סתימא עלאה. ועל דא, ותהי לי לאשה. באחוה בחביבותא, דכתיב וימינו תחבקני. וכלא רזא דחכמתא איהו.

פירוש הסולם

שנ) לסוף מה כתיב וכו': בסוף מה כתוב,​ וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. ושואל, וכי היה כן באמת, הלא בת הרן היתה. ואומר, אלא הכל על השכינה אמר: אחותי היא שבתחילה, הוא כמ"ש אמור לחכמה אחותי את. ואח"כ כתוב וגם אמנה, מהו וגם. אלא הוא להוסיף ביאור, על מה שאמר בתחילה. אחותי בת אבי פירושו, שהשכינה היא בת לחכמה העליונה, שהוא או"א עלאין, הנקראים אבא. ומשום זה נקראת השכינה אחותו ונקראת חכמה כנ"ל בדבור הסמוך. אך לא בת אמי, פירושו, שאמי, היא נמשכת ממקום התחלת הכל, סתום מכל, שהוא אריך אנפין. שממנו נמשך סוד הבינה החוזרת להיות חכמה שהיא מתלבשת בישסו"ת (כנ"ל ב"א דף י"א ד"ה זהר עש"ה) שהם נקראים אמא, והשכינה אינה בת, אלא שהיא כאמא עצמה, כי מלבישה עליה, ועל דא ותהי לי לאשה באחוה בחביבותא, ועל כן, להיותה בחינת שמאל, מצד אמא, ותהי לי לאשה, באחוה ובחביבות, שכתוב ​וימינו תחבקני, כי חושקת לחסדים שבימין כדי שהחכמה שבה תתלבש בחסדים. וכלא רזא דחכמתא איהו והכל הוא סוד החכמה. וזהו שהוסיף ביאור, שמה שאמר עליה אחותי, הוא מצד או"א, שמצדם היא בת, והיא אחות, ואינה ראויה לאשה, להיותה מימין. אבל מצד ישסו"ת שהם אמא, אינה בת, ואינה אחות, אלא אשה, בסוד אש ה', וראויה לזווג.