זהר

שנ) ואיהי בת שבע מנרתא כלילא משבעה בוצינין. איהי נר לגביה מסטרא דשמאלא ואיהו אור לגבה, מסטרא דימינא. ועל תרווייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור.

פירוש מעלות הסולם

שנ) ואיהי בת שבע וכו׳: והיא היינו מלכות נקראת בת שבע, שהיא המנורה הכלולה משבע נרות, שהם חג״ת נהי״מ דז״א, (עיין רע״מ פרשת תרומה אות תקע"ה) היא, היינו מלכות היא נר אליו, אל ז״א, מבחינת השמאל, שהיא הארת חכמה דשמאל, והוא, היינו ז"א, הוא אור אליה, אל המלכות מבחינת הימין, שהוא חסדים, ועל שניהם ז״א ומלכות, נאמר כי נר מצוה ותורה אור.
פירוש: עיקרו של ז״א הוא אור החסדים, שעליו לא היה שום צמצום, ומאיר ממעלה למטה כמו אור השמש המאיר ממעלה למטה, ולכן נקרא אור. ועיקרה של מלכות היא הארת חכמה שאינה מאירה רק ממטה למעלה, לפני גמר התקון, ולכן הארתה נקראת בשם נר המאיר רק ממטה למעלה. וכשזו"ן הם בזווג אז הם נכללים זה בזה והארת חכמה של המלכות נכללת בז״א, ויש בו חכמה וחסדים. וכן הארת החכמה שבמלכות מתלבשת באור החסדים של הז״א, ויש בה חכמה וחסדים, ולכן אומר ועל תרווייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור, כי שניהם מאירים בחכמה וחסדים.