זהר

שנט) רבי חזקיה פתח ואמר ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם וגו', האי קרא אוקמוה, אבל דא יומא דדינא קשיא, דאפקי ליה לב"נ מהאי עלמא. דתניא, זמנא דמטא, דבר נש נפיק מהאי עלמא, ההוא זמנא יומא דדינא רבא, דאתחשך שמשא מן סיהרא, כמה דכתיב, עד אשר לא תחשך השמש, דא נשמתא קדישא, דאתמנעת מבר נש, תלתין יומין, עד לא יפוק מעלמא, וחמא דצולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי.

פירוש הסולם

שנט) רבי חזקיה פתח וכו': רח"פ ואמר, ​ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה וגו', מקרא זה בארוהו, אבל זה סוד יום הדין הקשה המוציא את האדם מעולם הזה. כי למדנו, כשהגיע הזמן שהאדם יוצא מעולם הזה, זמן ההוא הוא יום הדין הגדול, שנחשך השמש מלהאיר אל הלבנה, כמו שכתוב, עד אשר לא תחשך השמש, זה נשמה הקדושה שנמנעת מן האדם שלשים יום מטרם שיצא מן העולם, ורואה שהצלם נמנע ממנו ואינו נראה.