זהר

שנט) ותאנא, בשעתא דנחת אדם בדיוקנא עלאה, בדיוקנא קדישא, וחמו ליה עלאי ותתאי, כלהו קריבו גביה, ואמלכוהו על האי עלמא. בתר דאתא חויא על חוה, ואטיל בה זוהמא, לבתר אולידת קין. מתמן נתייחסו כל דרין חייבין דעלמא. ומדורא דשדין ורוחין, מתמן אשתכחו, ומסטרוי. ובגיני כך כל רוחין ושדין, פלגותא אית בהו מבני נשא דלתתא, ופלגותא ממלאכי עלאי דלעילא. וכן כד אתיילידו מאדם אינון אחרנין, כלהו אשתכחו כהאי גוונא, פלגו מתתאי, ופלגו מעלאי.

פירוש הסולם

שנט) ותאנא בשעתא דנחית וכו׳: ולמדנו, בשעה שירד אדם בצורה העליונה, בצורה הקדושה, וראו אותו עליונים ותחתונים, קרבו אליו כולם, והמליכוהו על העולם הזה. אחר שבא הנחש על חוה, והטיל בה זוהמא, הולידה אחר כך את קין ומאותו הזוהמא של הנחש יצא קין. משם נתיחסו כל דורות רשעי העולם, והמדורים של שדים ורוחות נמצאים משם ומצדדיו. ומשום זה כל הרוחות והשדים שבעולם חצים יש בהם מבני אדם למטה, וחצים ממלאכי עליונים שלמעלה. כי הם נולדו חצים מזוהמת הנחש, שמלאך סמאל היה רוכב עליו (כנ״ל ב״א אות תל״ז) וע״כ חצים ממלאכים. וחצים האחר הוא כבני אדם משום שנולדו מקין, שהיה אדם. וכן אלו שדים האחרים כשנולדו מאדם, ע"י ב׳ רוחות נוקבין הנ״ל, נמצאים כולם באותו אפן, שחצים מתחתונים וחצים מעליונים.