זהר

שנח) ר"ש אמר, על ברית, עלמא אתברי, ואתקיים, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. מאן ברית דא צדיק, יסודא דעלמא, דאיהו רזא דזכור, וע"ד עלמא קיימא בברית, יומם ולילה כחדא, דכתיב, אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי, חקות שמים דנגדין ונפקין מעדן עלאה.

פירוש הסולם

שנח) ר"ש אמר על ברית עלמא אתברי ואתקיים, דכתיב וכו', מאן ברית, דא צדיק יסודא דעלמא, דאיהו רזא דזכור: ר"ש אומר על ברית נברא העולם דהיינו הנוקבא בקטנות, ומתקיים, דהיינו המוחין דג"ר שהם קיומה של הנוקבא. העולם, פירושו נוקבא. בריאה, פירושו קטנות. קיום, פירושו גדלות, שכתוב ​אם לא בריתי וגו', שואל מי הוא ברית ואומר, שהוא צדיק יסוד העולם, שה"ס זכור.
פירוש. ר"ש קאי על ביאור הכ' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. שעסקו בו ר' יוסי ור' יצחק. שר' יוסי פירשו, שהיחוד הוא בסו"ה מגלה עמוקות מני חשך, שה"ס חשכת המלכות הנקראת לילה, כי להיות המלכות בחינת נושא של המסך דחירק, נמצא שכמו שאין המוחין מתגלים רק ע"י החירק, כן אין המוחין מתגלים זולת ע"י החשך שלה, ונמצא בזה שיום ולילה נעשו אחד, ששניהם גורמים שוים ביציאת המוחין, שז"ס ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ור' יצחק פירשו על התכללות ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, שהיום הוא קו ימין והלילה הוא קו שמאל, והם נכללים זה בזה, שהוא סוד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ור' שמעון פירשו, על היחוד דמסך דחירק כמו ר' יוסי, אלא לא על המלכות רק על היסוד. כי המסך דחירק משותף בין היסוד והמלכות, שתקון המסך נבחן להמלכות, בסוד מילה ובסוד שמור שהיא רק תקון כלים. אמנם המוחין היוצאים על המסך, נבחן להיסוד, בסוד זכור, ובסוד פריעה, דהיינו גילוי המוחין דג"ר.
וזה אמרו, ועל דא עלמא קיימא בברית יומם ולילה כחדא, דכתיב וכו' חקות שמים דנגדין ונפקין מעדן עלאה: וע"כ העולם, שהיא הנוקבא, עומד על ברית, המחבר יום ולילה, שהם זו"ן, כאחד, דכתיב אם לא בריתי וגו'. חקות שמים, פירושו, המוחין הנמשכים ויוצאים מעדן העליון, ושיעור הכתוב הוא, אם לא בריתי יומם ולילה, אם לא היה היסוד המחבר יום ולילה כאחד, שהם זו"ן, דהיינו על ידי גילוי המוחין בסוד המסך דחירק, חקות שמים וארץ, שהם המוחין דג"ר הנמשכים מעדן, שה"ס בינה שנעשית חכמה, לא שמתי, כי לולא זה לא היה שום מציאות מוחין בזו"ן הנק' שמים וארץ, כמו שמבאר לפנינו והולך.