זהר

שנח) כמה דתנינן, לית לך מלה בעלמא, דלית לה קלא, ואזלא וטאסא ברקיעא, ואחדין לה מארי דגדפין וסלקין ההוא קלא, ודיינין לה, הן לטב, הן לביש. דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'.

פירוש הסולם

שנח) כמה דתנינן וכו': כמו שלמדנו, אין לך דבר בעולם שאין לו קול, והוא הולך ומשוטט ברקיע, ותופשים בו בעלי הכנפים ומעלים אותו הקול, למ"ן לזו"ן, ודנים אותו הן לטוב והן לרע. שכתוב​כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'.
פירוש. כי הצדיקים מעלים מ"ן, שה"ס מסך דחירק, לקו אמצעי המיחד לקב"ה ושכינתיה. (כנ"ל דף ג' ד"ה וז"ש בשעתא, עש"ה) והוא על ידי מעשים הטובים שהצדיקים עושים ביום. כמ"ש בזהר (בשלח דף צ"ב אות ש"כ) בשעתא דעובדין מתכשרן לתתא, ובר נש אשתדל בפולחנא דמלכא קדישא, וכו', הבל אתעביד ממנו לעילא, ולית לך הבל דלית ליה קלא וכו' ואתעביד סניגורא קמי קב"ה. בשעה שהמעשים למטה ישרים, והאדם משתדל בעבודת המלך הקדוש, נעשה מהם הבל, העולה למעלה בסוד מ"ן, ואין לך הבל שאין לו קול. כלומר שנעשה לבחינת קו אמצעי הנק' קול, (כנ"ל פרשת נח דף כ"ג ד"ה תוספתא) ונעשה סניגור לפני הקב"ה וכו'. כלומר, שמיחד קב"ה ושכינתיה, כל מלין דמתעבדין דלאו אינון פולחנא דקב"ה, הבל יתעביד מנייהו איהו תבירא דרוחא וכו'. וכל המעשים שאינם עבודת הקב"ה, נעשה מהם הבל, שהוא שבירת הרוח. הה"ד ​הבל ורעות רוח. עש"ה כל ההמשך.
הרי שמכל מעשה עולה הבל, וההבל נעשה קול, ואם טוב הוא עולה למ"ן ליחוד ז"א ונוקביה. והמלאכים המשמשים ליחוד זו"ן, לקבל המ"ן מהצדיקים ולהוריד להם מקומת הזווג, נקראים עוף, או בעלי כנפים. מכונים עוף, משום שאין להם אלא קומת ו"ק שה"ס אור הרוח המכונה אויר דהיינו הרמז, שפורחים באויר כמו עוף השמים, וזהו בשעה שמקבלים המ"ן הנק' קול. וזסו"ה, כי עוף השמים יוליך את הקול, ואחר הזווג שמשפיעים קומת הזווג, המכונה דיבור, אל הצדיקים שאז יש להם ג"ר, אלא שממעטים בכנפיהם את הג"ר דחכמה שבקומת הזווג, שלא ימשכו ממעלה למטה. נקראים בעלי כנפים. וזסו"ה ובעל כנפים יגיד דבר. יגיד, הוא לשון המשכה והשפעה, דבר, הוא קומת הזווג המכונה דיבור.
והמספר קכ"ה אלף בעלי כנפים, שאומר, היינו על שם קומת הזווג שהם ממשיכים בכח המ"ן שמעלים, כי הזווג נמשך מג' הקוין, ובב' הקוין ימין ושמאל יש נרנח"י שלמים המלובשים בה' ספירות כח"ב תו"מ. אבל קו אמצעי שלהם אינו אלא נפש רוח המלובש בב' ספירות כתר חכמה. ולפי שהם מבחינת ז"א שכל ספירה שלו בסוד עשר, ע"כ יש להם נ' ספירות מקו ימין ונ' ספירות מקו שמאל. דהיינו כח"ב תו"מ שכל אחת מהן כלולה מעשר. ויש להם עשרים מב' הספירות כו"ח שבקו אמצעי. הרי מאה ועשרים. ומבחינת המלכות הדבוקה בקו אמצעי. אין להם אלא חצי המלכות. דהיינו מבחינת מחזה ולמעלה, וחסרים את חצי המלכות שמחזה ולמטה, וע"כ אין להם ממנה אלא חמש ספירות ולא עשר. ועם הק"כ מג' הקוין יש להם מאה ועשרים וחמש ספירות. ונתבאר לעיל שעיקר השם בעלי כנפים הוא על שם שמתקנים את אור החכמה. ומכסים בכנפיהם על הג"ר. ולפי שהם משמשים על החכמה. שספירותיה בסוד אלפים. ע"כ נבחנים למספר מאה ועשרים וחמשה אלף.