זהר

שנז) אמרית להון, ושאר זמנין במה אתון מתפרנסין. אמרו לי, אנן אשכחן במדברא אעייא דמצמיחים באלוד, ואנן אכלין יתהון. כד נהירא לן שמעתא, מסגיאות חדוותא, משתמטי חד מינן, ומבשלין להון ואכלינן. ויומא ההוא חשיב לן דהוא כי טוב. ובזמנא דלא צמחי אינון אעייא, אנן אכלין עשבין דמשכחנא, ומבשלי להון ואכלינן.

פירוש הסולם

שנז) אמרית להון ושאר וכו': אמרתי להם, ובכל זמן במה אתם מונים. אמרו לי, אנו מוצאים במדבר עצים המצמיחים מזונות ואנו אוכלים אותם. כשההלכה מאירה לנו מרוב שמחה, נפרד אחד ממנו, ומבשל אותם, ואנו אוכלים. ויום הזה נחשב לנו שהוא בכי טוב. ובזמן שעצים האלו אינם צומחים, אנו אוכלים עשב שאנו מוצאים, ומבשלים אותם ואוכלים.