זהר

שנז) תאנא, עשרה עאלו, ושבע נפקו, והוה חדי ר״ש. ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר״ש ורבי אבא עמיה, אר״ש מלה, וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין, ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא, בגין יקרא דלהון. והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא.

פירוש הסולם

שנז) תאנא עשרה עאלו וכו׳: למדנו, עשרה נכנסו, באדרא, ושבעה יצאו ממנו. והיה ר״ש שמח, ורבי אבא עצב. יום אחד היה ר״ש יושב ור׳ אבא עמו. א"ר שמעון דבר. וראו אלו שלשת החברים, שהיו מביאים אותם מלאכים עליונים, ומראים להם אוצרות וחדרים של מעלה, משום כבודם, והיו מכניסים אותם בהרי אפרסמון הטהור, נחה דעתו של ר׳ אבא.