זהר

שנז) איהי טלית דקב״ה, ובה אתעטף קב״ה, כד״א עוטה אור כשלמה. ואיהי ציצית דצדיק, דאיהו עני בגלותא, הה״ד תפלה לעני כי יעטף. עני ודאי דביה אתעטף, בגין דאיהי כסותה לבדה.

פירוש מעלות הסולם

שנז) איהי טלית דקב״ה וכו׳: היא היינו המלכות שעולה ונמתקת בבינה, נעשית לטלית, שה״ס אור מקיף של הקב״ה, דהיינו ז"א במקומו, ובה מתעטף הקב״ה, ומקבל אורות של חסדים מכוסים מחכמה. כמו שאתה אומר עוטה אור כשלמה. והיא היינו המלכות היא, ציצית שהם אור המקיף של חסדים מגולים בהארת חכמה, של הצדיק שהוא יסוד, שהוא עני בגלות, דהיינו בעת קטנות, שאין לו משלו, אלא מה שממשיכים לו שפע ע״י המ"ן של התפלה בטלית וציצית, זהו שכתוב תפלה לעני כי יעטף. עני ודאי שבו, היינו באור המקיף של הציצית מתעטף משום שהיא כסותה לבדה.
פירוש ז״א הנקרא קב"ה, יש בו ו"ק חג״ת נה״י שהם נחלקים על החזה, שמחזה ולמעלה הם חג״ת, והם שייכים לז״א, והעיקר של חג״ת הוא תפארת, שהוא הקו האמצעי. ועד שם האורות הם חסדים מכוסים מחכמה. ומחזה ולמטה הם נה״י והעיקר של נה״י הוא יסוד שהוא הקו האמצעי של נה״י שבו מאירים חסדים מגולים בחכמה. ושם הוא מקום המלכות, המתחלת להלביש מחזה ולמטה דז״א ובמלכות שם מקום הגילוי להארת החסדים המגולים מיסוד דז״א, וע״י המצוה של הטלית והציצית שבו, גורמים עליית מלכות לבינה, וממשיכים מן המלכות הנמתקת בבינה ב׳ מיני שפע אל זו"ן, שהם אורות מכוסים לחג״ת דז״א, והיא סוד הטלית, ואורות מגולים לנה״י שה״ס הציצית.
וזה אמרו איהי טלית דקב״ה הממשכת לו את אור המקיף של חסדים מכוסים הנקרא טלית ובה אתעטף קב״ה וכו׳ היינו ז״א והוא תפארת הכולל ח״ג שהם מחזה ולמעלה דז״א. ואיהי ציצית דצדיק דהיינו חסדים מגולים המאירים לנה״י ועיקר נה״י הוא יסוד שהוא הקו האמצעי בין נו״ה, ואורות המגולים נקראים ציצית מלשון ראיה והסתכלות בסוד מציץ מן החרכים, דאיהי עני בגלותא כי יסוד בקטנות נקרא עני שאין לו משלו כלום ובגדלות נהפך הצירוף עני לעין ומאיר בחסדים מגולים בהארת החכמה הנקראת עין. הה״ד תפלה לעני כי יעטף וכו׳.