זהר

שנו) וע"ד אצטריך לון לפרשא חובין דכל שייפא ושייפא, וכל מה דעביד בפרט. הה"ד, חטאתי אודיעך וגו'. לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מנלן. ממשה, דכתיב אנא חטא העם הזה וגו'. בישראל כתיב, חטאנו כי עזבנו את יי', דאי תימא האי ביחיד, אבל בצבור לא. הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור, אבל שליחא דלהון לא, הא כתיב וישב משה אל יי' וגו'. וכתיב ויעשו להם וגו'. מ"ט. מאן דמפרש חוביה, בי דינא בדילין מיניה, בגין דב"נ קריב לגרמיה, ולא אתדן על פומיה.

פירוש הסולם

שנו) וע"ד אצטריך לון וכו': ​וע"כ צריכים לפרש החטאים של כל אבר ואבר וכל מה שעשה בפרט. ז"ש, ​חטאתי אודיעך וגו', ואח"כ, ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מאין לנו ממשה. שכתוב, ​אנא חטא העם הזה וגו'. ובישראל כתוב, ​חטאנו כי עזבנו את ה'. כי אם תאמר המקרא של משה הוא ביחיד, אבל בצבור אינם צריכים לפרט חטאיהם, הרי כתוב מקרא זה. חטאנו כי עזבנו את ה'. שהוא בצבור. ואם תאמר זהו בצבור, אבל השליח שלהם, אינו צריך לפרש החטאים. הרי כתוב, ​וישב משה אל ה' וגו' וכתוב, ​ויעשו להם וגו'. מהו הטעם. הוא משום שכל מי שמפרש חטאיו, הבית דין של מעלה נבדלים ממנו, ואינם מחייבים אותו. משום שאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות הוא, וע"כ אינו נדון על פי עצמו.