זהר

שנו) איהו עירוב דילה, מסטרא דימינא ושמאלא, דאינון ע״ב רי״ו, דהיינו חסד וגבורה. ואיהי ערבית דיליה, עיבור דיליה.

פירוש מעלות הסולם

שנו) איהו עירוב דילה וכו׳: הוא, היינו ז״א, הוא נקרא עירוב שלה של המלכות, מבחינת הקו האמצעי שהוא ת״ת הכולל והמכריע בין הימין והשמאל, שהם ע״ב רי״ו, אותיות עירוב, דהיינו חסד, שבגימטריא ע״ב, וגבורה, שבגימטריא רי״ו, והיא היינו מלכות היא, ערבית שלו, של ז״א, כמ״ש ז״ל (ברכות כו:) יעקב תקן תפלת ערבית. ויעקב ה״ס ז״א תפארת. שממנו מתחיל סדר אצילות הנוקבא, כמ״ש באדרא רבה (אות ש״ו) תאנא אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא, ותקין פרצופא דנוקבא וכו׳. עיבור שלו, של ז״א, דהיינו קומת נה״י שהיא מחזה ולמטה דז״א, ששם מקום המלכות.
פירוש: סוד מצות עירוב הוא לעורר את העמוד האמצעי להכריע בין הקוים ימין ושמאל ולהכלילם זה בזה, בכדי ששניהם יאירו כל אחד לפי דרכו, הימין ממעלה למטה בהארת ג״ר. והשמאל ממטה למעלה, הארת ו״ק דחכמה מלובשת בחסדים. וז״ל הרב בשער המצות פרשת בשלח (דף ל״ב ד״ה ונבאר תחלת טור א׳) ונבאר עתה תחלה במציאות העירוב בעצמו מה ענינו, למעלה בשיתופי מבואות שהם בחג״ת, ומשם יתבאר עירובי חצרות שהם בנ״ה, וערובי תחומין שהוא בתחום שבת החלל. הנה עירוב הם אותיות ע״ב רי״ו, והכונה היא לעשות באופן שהקו האמצעי שהוא ת״ת רחמים, יכריע אל ב׳ הקוים: ימין חסד. שמאל גבורה. ששניהם יתערבו ויתחברו יחד בקו האמצעי תפארת, וע״י תתמתק הגבורה עם החסד המתערב עמה, וכל זה ע״י חיבורם בקו האמצעי כי הוא המכריעם, לחברם שיתמתקו זה בזה, ועי״כ יתבטל כח הדינין ותתבטל אחיזת הקליפות, ויוכל האדם להכניס ולהוציא בחצרות ומבואות או בתחומין בלי פחד מהקליפות, וידעת כי חסד גימטריא ע״ב, וגבורה גימטריא רי״ו, הרי עירוב, כי החו"ג ע״ב רי"ו נתערבו יחד במקום התפארת ונעשו עירוב אחד ממותק, והרי נתבאר ענין עירובי מבואות בחג״ת, וכן עד״ז הוא עירובי חצרות בנה״י שנתערבו נ״ה שהם חו"ג ע״ב רי״ו, ע״י היסוד המכריע ביניהם עכ״ל.
והנה סוד שם ע״ב - רי״ו מתבאר בג׳ הפסוקים שבפרשת ​קריעת ים סוף, שהם: ויסע, ויבא, ויט. שיש בכל פסוק ע״ב אותיות, וג׳ פעמים ע״ב הם רי״ו אותיות. ובסוד החסדים של או״א עלאין, הם מתחברים בסוד ע״ב תבות, שהם סוד ע"ב גשרים של מימי החסד, כי כל ג׳ אותיות שבהם, מתחברים לתיבה אחת ולשם אחד. (עיין בסולם פרשת בשלח מאמר ויסע ויבא ויט) וחסדים אלו דאו"א עלאין הם ג״ר דבינה, והם נקראים בשם גשרים משום שאין שום צמצום שולט בהם, כנודע שג״ר דבינה הם בסו״ה כי חפץ חסד הוא, משא״כ ישסו״ת שהם ז״ת דבינה דהיינו שורש זו״ן שבבינה הם חפצים בחכמה לצורך הזו״ן ולפיכך הם רי״ו אותיות מפוזרות, להיות שהם צריכים להארת חכמה כבר שולט עליהם כח הצמצום והמסך ולכן הם גבורות. ולכן נקרא קו הימין דבינה שבה שורש הקוים בשם ע״ב ואבא עלאה הכולל או"א עלאין. וקו השמאל דבינה נקרא בשם רי״ו וישסו״ת שנקראים אמא עלאה. וקו אמצעי שבה הוא תפארת הנקרא עירוב המכריע ביניהם, שז״ס תלת נפקי מחד (עי׳ זהר בראשית א׳ אות שס"ג) וכל הגדלות שגרם התחתון אל העליון זוכה בו גם התחתון, לפיכך חד התלת קיימא, וזכה גם התפארת בב׳ האורות ימין ושמאל של אבא ואמא, ואחר שז״א שהוא תפארת השיג את ג׳ הקוים ב׳ מאו״א ואחד של עצמו הוא משפיע אותם אל המלכות, ואז היא נקראת ערבית, דהיינו מלכות הממותקת ברחמי הבינה, מלשון עריבות ומתיקות בסוד שאמרו ז״ל יעקב משמש במרום דהיינו בינה הנקראת מרום ומלכות הממותקת בבינה נקראת ג״כ מרום (עי׳ זהר חיי שרה אות רמ״ז בסולם מאמר תפלה שועה דמעה) ונקראת עיבור דיליה, כי אותיות עיבור הם ג״כ צירוף ע״ב רי״ו והוא קומת המלכות, שבה המקום לגילוי החכמה וג׳ קוים שבה הם נה״י בסו״ה והנה באר בשדה וג׳ עדרי צאן רובצים עליה, באפן שאין החכמה מתגלה בתשע הספירות הראשונות אלא במלכות בלבד שמקומה מחזה דז״א ולמטה.