זהר

שנה) כמה דאתמר, בההוא יומא של ראש השנה, דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא, כמה אינון מארי תריסין, קטיגורין, דקיימי לעילא. אלין מיימינין לזכו ואלין משמאלין לחובא, לאדכרא חובין דעלמא, חובין דכל חד וחד. ועל דא אצטריך לב"נ, לפרשא חובוי, כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי, לא אתמסר דיניה, אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי. ומאן דדאין ליה קב"ה, איהו לטב. וע"ד בעא דוד מלכא, שפטני אלקים, אנת, ולא אחרא. וכן שלמה אמר, לעשות משפט עבדו, הוא, ולא אחרא, וכל ב"ד בדילין ממנו.

פירוש הסולם

שנה) כמה דאתמר בבהוא וכו' : כמו שלמדנו, ביום ההוא של ​ראש השנה, שעומדים ע' כסאות לדון דין העולם, כמה הם בעלי הגנה ומקטריגים העומדים למעלה, אלו מיימינים לזכות, ואלו משמאילים לחוב להזכיר חובות העולם וחובות של כל אחד ואחד. וע"כ צריך האדם להתודות ולפרט חטאיו, כל אחד ואחד כמו שהוא. משום שמי שמפרש חטאיו לפני הקב"ה, לא נמסר דינו אלא בידי המלך הקדוש ברוך הוא בלבדו. ומי שדן אותו הקב"ה, הוא לטוב. וע"כ בקש דוד המלך, ​שפטני אלקים, אתה ולא אחר. וכן שלמה אמר, ​לעשות משפט עבדו. הוא ולא אחר. והבית דין שלמעלה נבדלים ממנו.