זהר

שנה) א"ל רבי אבא, והא אינון מתין כבני נשא, מאי טעמא, איהי קיימת עד השתא. א"ל, הכי הוא. אבל לילית ונעמה, ואגרת בת מחלת דנפקא מסטרא דלהון כלהו קיימות עד דיבער קב"ה, רוח מסאבא מעלמא. דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

פירוש הסולם

שנה) אמר ליה ר' אבא וכו': א"ל ר"א, והרי אלו השדים מתים כבני אדם ולמה אמרת שנעמה עודנה חיה עתה. אמר לו כן הוא. שהשדים מתים כבני אדם. אבל לילית ונעמה, ואגרת בת מחלת הבאה מצדם, כולן חיות, עד שיבער הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ. שכתוב ​ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.