זהר

שנה) איהי תחום דיליה, ואיהי רשות דיליה, רשות היחיד, דגבהו עשרה, ודא יו״ד ק״א וא״ו ק״א. ורחבו ארבעה, דאינון יקו״ק.

פירוש מעלות הסולם

שנה) איהי תחום דיליה וכו׳: היא היינו מלכות היא תחום שבת שלו, שהם ב׳ אלפים לכל רוח, כי מזווגה של המלכות יוצאים המוחין של או״א המאירים בשבת, בתוספת על הארת זו״ן. ואו״א ה"ס ב׳ אלפים, בסוד ואאלפך חכמה ואאלפך בינה. (עיין הקסה״ז אות פ״א) והיא היינו מלכות היא רשותו של ז״א, היינו רשות היחיד, שגבהו עשרה, וזה יו"ד ה״א וא״ו ה״א, היינו שם מ"ה, וי' האותיות שבו, רומזות לעשר ספירות שבו. ורחבו ארבעה שהם ד׳ אותיות הוי״ה פשוטה.
פירוש: אין שלמות לט״ס דז״א, אלא עם המלכות המשלימתם לעשר, וזולת המלכות נחשב הכל לפרורים, (עיין רע״מ פנחס אות תר״ג). וזהו אמרו ואיהי רשות דיליה רשות היחיד, שעל ידי המלכות נשלמות ט׳ ספירות דז״א לרשות אחד, כלומר שכולם נכללים זה מזה ועם המלכות הם עשרה, והיינו דגבהו עשרה ודא יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהיא הוי״ה במילוי אלפין הרומזת לע״ס שלמות הנשלמות עם המלכות. ורחבו ארבעה דאינון הוי״ה היינו השם בן ד׳ שהוא ז״א, הנשלם עם המלכות. ונודע שהשפעת חסדים נקראת רוחב, והשפעת חכמה נקראת אורך, (עיין תלמוד עשר ספירות חלק י״ב תשובה קל״ה) לכן הרוחב הוא ד׳ אותיות פשוטות משם הוי״ה, שרומז על הארת השורש שהיא בקטנות שאין במדרגה או בפרצוף רק הארת חסדים לבד, שהיא אור הנפש בכלי דכתר, ולכן ברוחב, מלכות משלימתו לארבעה לבד, ואין בכלים המרומזים בד׳ אותיות הוי״ה רק אור הנפש מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות. ובגבהו שרומז על הארת החכמה, שמאירה בזמן הגדלות לבד, כמ״ש בע״ח (שער מ׳ פרק ז') כי אין מ״ה בקטנות אלא בגדלות. לכן גבהו עשרה שמלכות משלימה לז״א לעשר, ודא יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהוא שם מ״ה דאלפין המאיר לזו״ן לעת גדלות, לכן גבהו שהוא קומתו וארכו עשרה.