זהר

שנד) איהי אות דשבתות ויומין טבין, שבת איהי כללא דתלת אבהן, בגין דאיהי בת כלילא בג׳ ענפי אבהן דאינון.

פירוש מעלות הסולם

שנד) איהי אות דשבתות וכו׳: היא היינו מלכות נקראת אות של שבתות וימים טובים, (עיין לעיל בהקדמה אות ל״ד) שכתוב נוקבא אתמר בה אות היא לעולם, וסוד של שבת הוא, כללות של שלשת האבות, שהם חג״ת, משום שבת שהיא מלכות כלולה בג׳ ענפי האבות שהם חג״ת שהם ש' כי ג׳ ווין שבש׳ רומזים על ג׳ אבות שהם חג״ת.
פירוש: אין מלכות מקבלת חכמה, אלא בעלותה למעלה מחזה דז״א, דהיינו לחג״ת דז״א. ויש בזה ב׳ מצבים, (פתיחה לפירוש הסולם אות פ״ח) א׳ כשזו״ן הם בסוד שני המאורות הגדולים שאז קומתם שוה, ומשתמשים בכתר אחד שהוא בינה, חג״ת דז״א מקבלים מקו ימין דבינה, דהיינו חסדים, ומלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא, באופן שאין זה צריך לזה, ולא מקבלים זה מזה, ומצב זה נבחן לאחוריים כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה, שז״ס קטרוג הירח. ומצב ב׳ הוא סוד מיעוט הירח שירדה המלכות לבחינת מחזה ולמטה דז״א, שאז מקבלת חסדים מיסוד דז״א, ואחר שיש לה חסדים מעלה אותה ז״א לחג״ת שלו, ששם מאיר שם ע״ב של ג׳ הפסוקים ויסע ויבא ויט, ומקבלת מהם חכמה, המתלבשת בחסדים שבה ויכולה להאיר. ומצב הב׳ הזה נבחן למוחין דפנים בפנים.
וזה אמרו שבת איהי כללא דתלת אבהן דהיינו מצב הב׳ שמלכות מקבלת חכמה משם ע״ב שבחג״ת, בגין דאיהי בת כלילא בג׳ ענפי אבהן דאינון ש׳. ולא כשהם במצב הא׳ שהוא אחוריים שהיו נפרדים זה מזה, שחג״ת היו מקבלים חסדים מקו ימין דאמא, ומלכות היתה מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא, אלא עתה במצב ב׳ היא מתחברת ומתאחדת עם החג״ת, וכלילא בג׳ ענפי אבהן ומקבלת מהם חכמה בתוך החסדים שבה, (עיין זהר בראשית א׳ אות קצ"ב).