זהר

שנג) ולבתר, מרזא דבהמה, מםתפקי ואתזנו, לאתקשרא רוח אחרא דאיהו גו מסאבו, מאינון תרבין ושמנונין כמה דאתמר. בג"כ, עולה קדש הקדשים, שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא, כלהו מכמה סטרין, ומארי דינין לאתעטרא ולאתנהרא מגו רעותא לאתבסמא, אקרון קדשים קלים, בגין דלא מתעטרא לעילא לעילא בקדש הקדשים, ועל דא אינון קדשים קלים, ונכיסו דילהון בכל אתר כמה דאוקימנא. אבל עולה דאיהו רזא דקדש הקדשים, לאו איהו כשאר קרבנין, דכל עובדהא קדש.

פירוש הסולם

שנג) ולבתר מרזא דבהמה וכו': ואח"כ, מסוד הבהמה שמקריבים מסתפקים וניזונים החיצונים להוציא עי"ז ולקשר רוח אחר שהוא בתוך הטומאה, דהיינו להוציא הניצוצין קדישין שבס"א, שהוא ע"י החלבים ושומן שמקריבים, כמו שלמדנו. משום זה עולה היא קדש הקדשים וכולה לגבוה, ואין בה מזון לחיצונים, אבל שאר הקרבנות באים לעשות שלום בעולם כולו, מכמה בחינות ומבעלי הדין שבעולם, להעביר אותם, ולהאיר מתוך הרצון להמתיק אותם ע"י הקרבנות. ונקראים קדשים קלים. משוט שאינם מתעטרים למעלה בקדש הקדשים שהוא בינה, וע"כ הם קדשים קלים ושחיטתם בכל מקום, כמו שהעמדנו. אבל עולה שהיא סוד קדש הקדשים, אינה כשאר הקרבנות, שכל מעשיה קודש.