זהר

שנג) תאנא, אמר ר' יהודה, במתניתא דילן אוקימנא, הא דתנינן בארבעה פרקים בשנה העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, ובחג נדונין על המים. הא אוקימנא מלי, ורזא דמתניתא אוקימנא, בפסח על התבואה וכו', לקביל רתיכא עלאה, רזא דאבהן, ודוד מלכא. בפסח על התבואה, דהכי הוא ממש, והא אוקימנא מלה דא, על מה אתייא מצה בפסח, והא דינא הוא, דינא דמלכותא דינא, ודא שירותא, דשריאו ישראל למיעל בחולקא קדישא דקב"ה, ולבערא מנייהו חמץ, דאיהו טעוון אחרנין, די ממנן על עמין עעכו"ם, דאקרון אלהים אחרים, אלהי נכר, ואקרון חמץ, יצר הרע, ולמיעל במצה, חולקא קדישא דקב"ה. בגין כך, בפסח נדונין על התבואה, ואוקימנא דעלמא אתדן על דינא דה"א.

פירוש הסולם

שנג) תאנא, אמר ר' יהודה וכו': למדנו, אר"י, בברייתא שלנו בארנו, מה ששנינו, ​בארבע פרקים בשנה העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, ​בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ובחג נדונים על המים, הנה בארנו הדברים, וסוד הברייתא בארנו, בפסח על התבואה וכו', הוא כנגד מרכבה עליונה, סוד האבות, שהם חג"ת, ודוד המלך, שהוא מלכות, כלומר שאלו ד' זמנים, המובאים בברייתא ה"ס אבהן ודוד מלכא. ומפרש בפסח על התבואה,שכן הוא ממש, וכבר בארנו דבר זה,על מה בא ​מצה בפסח, כי מצה היא דין, דין של המלכות הוא דין, כלומר מצה היא דין של המלכות. וזהו התחלה שהתחילו ישראל להכנס לחלק הקדוש של הקב"ה, ולבער חמץ שהוא עבודה זרה, הממונים על עמים עכו"ם הנקראים אלהים אחרים, אלהי נכר, ונקראים חמץ, יצר הרע. ולהכנס במצה, שהיא המלכות, חלק הקדוש של הקב"ה, משום זה בפסח נידונים על התבואה וביארנו, שהעולם נידון על דין דה' שהיא המלכות, ותבואה היא נוטריקון תבוא ה'.