זהר

שנג) ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה, דאיהו קוצא דאת ד׳ מן אחד דקשיר בין א״ח ובין ד'. ואיהי צלותא דיליה מסטרא דח״י עלמין דאיהו ח״י ברכאן דצלותא.

פירוש מעלות הסולם

שנג) ומסטרא דצדיק איהו וכו׳: ומבחינת הצדיק שהוא יסוד, הוא היחוד שלה, שמתייחדת עם ז״א שהוא הקו האמצעי כי הוא היינו היסוד, הוא הקוץ שמאחורי אות ד׳ מן אחד המקשר בין א״ח של אחד, שהם תשע ספירות של ז״א כי א' היא כתר, וח׳ היינו שמונה ספירות מחכמה עד יסוד, ובין ד' שהיא המלכות שעמה נשלם ז״א לעשר ספירות. (עיין רע״מ פנחס אות תתמ״ו) והיא היינו המלכות, נקראת התפלה שלו של ז״א מבחינת ח״י העולמים שהיא המלכות הדבוקה ביסוד, שהוא ח״י ברכות התפלה, דהיינו תפלה שמונה עשרה (עיין רע״מ פנחס אות תתנ״ה ועיין לעיל בהקדמת תקוני הזהר אות נ״ז נ״ח ובמעלות הסולם שם).
פירוש ג׳ זווגים יש לז״א עם הנוקבא, א׳ זווג חב״ד הנקרא קדושה. ב׳ זווג חג״ת הנקרא ברכה, ג׳ זווג נה״י הנקרא יחוד. וזה אמרו איהי קדושין דיליה מסטרא דשמאלא המאיר רק ממטה למעלה שה״ס ראש, הכולל התנגדות להתלבשות, והתלבשות בכח, שה״ס קדושה, (עיין הסתכלות פנימית תע״ס חלק ח׳ אות ו') ואיהי ברכה דיליה מסטרא דימינא שה״ס אור החסדים שעליו לא היה שום צמצום ומתפשט ממעלה למטה ולכן הוא ברכה. ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה דהיינו זווג דנה״י שהקו האמצעי הוא יסוד צדיק, שהוא הזווג דגדלות להוליד בנים שהוא שפע הנשמות, והוא זווג דנה״י הנקרא יחוד. וכשמזדווגת עמו בכל ג׳ הזווגים הללו, היא מקבלת מכל ע״ס שלו שהם חב״ד חג״ת נה״י דז״א.