זהר

שנב) אמר ליה ר׳ אבא, שפיר קאמרת, מנא לך האי. אמר ליה הכי אוליפנא. ואוליפנא, דהאי ירותא בישא, אחסינון כלהו בנוי, אי לא יתובון, דהא לית מלה קיימא קמי תשובה. ואנא הכי אוליפנא, דאסוותא דא יהבו לי זמנא חדא, דהוינא רשים באנפאי, ויומא חד הוינא אזיל באורחא, ואערענא בחד זכאה, ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא רשימא. אמר לי, מה שמך. א״ל אלעזר, וקרי עלי אלעזר אחרא. א״ל, בריך רחמנא, דחמינא לך, וזכינא למחמי לך בהאי. זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי, אנא הוא דאערענא לך.

פירוש הסולם

שנב) אמר ליה ר׳ אבא וכו׳: א״ל ר״א, יפה אמרת. מאין לך זה. א"ל כך למדתי. ולמדתי שאותה ירושה הרעה, של רוח הטומאה, יורשים כל בניו, אם אינם חוזרים בתשובה, כי אין לך דבר העומד בפני תשובה. ואני כך למדתי, שרפואה זו, דהיינו תשובה, נתנו לי פעם אחת בעת שהייתי נרשם בפני. ויום אחד הייתי הולך בדרך ופגשתי בזכאי אחד, ועל ידו נעבר ממני רושם ההוא. אמר לי מה שמך. אמרתי לו אלעזר. וקרא עלי אלעזר אחר. אמר לו ר׳ אבא, ברוך הרחמן שראיתי אותך, וזכיתי לראותך בזה. אשרי חלקך בעולם הזה ובעולם הבא. אני הוא שפגשתי אותך.