זהר

שנב) ת"ח, כל ב"נ דאזיל לסטר שמאלא, וסאיב ארחוי, כל רוחי מסאבי, משיך על גרמיה. ורוח מסאב אתדבק ביה, ולא אעדי מניה. ואתדבקותא דההוא רוחא מסאב, הוי בהאי ב"נ, ולא באחרא, ובגיני כך, אתדבקותא דלהון לאו איהו, אלא באינון דמתדבקין בהו. זכאין אינון צדיקיא, דאזלי בארח מישר, ואינון זכאי קשוט. ובניהון זכאין בעלמא. ועלייהו כתיב כי ישרים ישכנו ארץ.

פירוש הסולם

שנב) ת"ח כל בר נש וכו' : בוא וראה כל אדם ההולך לצד שמאל ומטמא דרכיו, כל רוחות הטומאה הוא מושך על עצמו. ורוח הטומאה מתדבק בו ואינו עוזב אותו. ודבקות רוח הטומאה ההוא, הוא רק באותו האדם שמשך אותו. ולא באחר. משום שדבקות שלהם אינה אלא באלו האנשים שנתדבקו בהם. אשריהם הצדיקים ההולכים בדרך הישר והם צדיקי אמת, ובניהם צדיקים בעולם. ועליהם כתוב, ​כי ישרים ישכנו ארץ.