זהר

שנא) תנינן, האי צדיקא זכאה דאשתדל באורייתא יממא וליליא, קב״ה משיך עליה חד חוטא דחסד, ואתרשים ליה באנפוי, ומההוא רשימא דחלי עלאי ותתאי. הכי נמי מאן דעבר על פתגמי אורייתא, משכאן עליה רוחא דמסאבא, ואתרשים ליה באנפוי, ומניה ערקין עלאי ותתאי. וכלא מכרזי עליה, אסתלקו מסחרניה דפלניא, דעבר על פתגמי אורייתא, ועל פקודי דמאריה, ווי ליה, ווי לנפשיה. האי אשליף רוחא דמסאבא, דאשתכח עמיה, ואורית ליה לבריה, והאי הוא דקב״ה לית ליה ביה חולקא, ושביק ליה, לשיצאה ליה לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

שנא) תנינן האי צדיקא וכו׳: למדנו, צדיק זכאי ההוא העוסק בתורה יום ולילה, הקב״ה מושך עליו חוט אחד של חסד, ונרשם לו בפניו, ומאותו הרושם יראים העליונים והתחתונים. אף כך, מי שעובר על דברי תורה, מושכים עליו רוח הטומאה ונרשם לו בפניו, שממנו בורחים העליונים ותחתונים, והכל מכריזים עליו, העלו מסביב לפלוני, שעבר על דברי תורה, ועל מצות אדונו, אוי לו אוי לנפשו. זה מושך רוח הטמאה הנמצא עמו, ומורישו לבנו. וזה הוא שהקב״ה אין לו חלק בו, ועוזב אותו לכלותו לעולם הבא.