זהר

שמ) אמאי מסתלקי. אלא כד בטש ההוא אוירא עלייהו, סליק לאלין ארבע דתחות האי חיה, ואינון סלקי לה לעילא, עד דמתיין לה לגבי זהרא עלאה, והיינו רזא דכתיב, בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, בגין דהני ארבע אקרון הכי, ולא זזו מן חיה דא, דאיהי כורסייא, לעלמין. וסלקין לה מתתא לעילא, לאתקנא כורסייא לגבי עילא, ורזא דא וישאו את התבה ותרם מעל הארץ. וכד אסתלקת לעילא, ואלין סלקין לה, כדין כתיב, ויביאו את המשכן אל משה.

פירוש הסולם

שמ) אמאי מסתלקי אלא וכו': שואל, למה הם מתעלים לאצילות. ומשיב, אלא כשאויר ההוא של המלכות מכה עליהן, על ד' החיות, מעלה אלו הארבע חיות שמתחת חיה הזו, שהיא המלכות, והן, מעלות את החיה, עד שמביאים אותה לזוהר העליון, שהוא ז"א. והיינו הסוד שכתוב, בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, כי אלו ארבע חיות נקראות כן. ואינן זזות מן חיה הזו, שהיא הכסא, דהיינו המלכות, לעולם. ומעלות אותה, את המלכות, ממטה למעלה לתקן את הכסא, שהוא המלכות, לגבי מעלה שהוא ז"א. וז"ס, וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. וכשהמלכות עולה למעלה, לז"א, ואלו ד' החיות מעלות אותה, אז כתוב ויביאו את המשכן אל משה. שהמלכות נקראת משכן. ומשה ה"ס ז"א, וארבע החיות הן המביאות אותה.
ביאור המאמר. אלו ארבע חיות ה"ס נהי"מ דנוקבא דז"א שנפלו לבריאה בעת מיעוטה. וכל עוד שאינן חוזרות אליה אין הנוקבא ראויה לזווג עם ז"א, כי כשחסרה נהי"מ דכלים שה"ס ד' חיות הנ"ל, היא חסרה ג"ר דאורות. ועליה זו דנהי"מ דמלכות נעשית ע"י הורדת המלכות מבינה למקומה, ואז יוצא רוח מן הנוקבא דז"א ומעלה את ד' הכלים נהי"מ שלה שהם ד' החיות, ואז היא ראויה לזווג. ונבחן שד' החיות נושאות את הכסא, שהוא המלכות, דהיינו שמשלימות אותה לזווג עם ז"א. וכמו שנושאות אותה לזווג הוא דומה. (כמ"ש לעיל בראשית א' פ"ה ד"ה זווג ע"ש).
וזה אמרו, כד בטש ההוא אוירא עלייהו, כשהרוח דנוקבא דז"א בוטש בד' חיות, סליק לאינון ארבע דתחות האי חיה, היא מעלה את ד' החיות שתחת החיה דהיינו שתחת הנוקבא דז"א. כלומר, שמעלה אותן ומחברת אותן אליה להשלים עשר ספירות דכלים שלה. ואינון סלקי לה לעילא עד דמתיין לה לגבי זהרא עלאה דהיינו מכח שמשלימים עשר ספירות דכלים שלה מתלבשים בה ג"ר וראויה לזווג עם ז"א. ונחשב כאלו החיות העלו את הנוקבא דז"א וז"ש, וכד אסתלקת לעילא וכו' כדין כתיב ויביאו את המשכן אל משה כי ד' החיות מביאות את המשכן שהוא נוקבא דז"א אל משה, שה"ס ז"א.
ונודע שאע"פ שהמלכות המסיימת יורדת מבינה למקומה, מכל מקום לא נתבטל משום זה הסיום שנעשה על ידה, וסיום הזה שאינו מתבטל נקרא רקיע, (כנ"ל ויקהל אות ק"ל ע"ש). וז"ש באות של"ח כאן, וממעל לרקיע, דא איהו רקיע דקיימא עלייהו דד' חיון, דכד מסתלקי וכו' לא זקפין רישא, כי הרקיע שעליהם, שה"ס הסיום דצמצום ב' שלא נתבטל, גורם שאע"פ שנתעלו ונתחברו אל הנוקבא דז"א, מכל מקום אינם מתחברים לגמרי, באפן שיתבטל הרקיע שעל ראשם, וע"כ לא זקפין רישא לאסתכלא. וז"ש, והיינו רזא דכתיב, בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, בגין דהני ארבע אקרי הכי. (כמ"ש לעיל ויקהל אות תש"א).