פירוש הסולם
שמ)
ועל דא בראשית ב' ראשית היא ב' בגין דאיהי תניינא לחושבנא: וע"כ נאמר בראשית על החכמה שהיא נוטרקין
ב' ראשית, היא
ב' משום שהחכמה היא שניה בחשבון הע"ס,
ואקרי ראשית בגין דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה ועל דלא עייל בחושבנא תניינא הוי ראשית, והיא נקראת ראשית משום שבאמת כתר עליון הנסתר הוא הראשון מהע"ס, אלא משום שהכתר אינו נכנס בחשבון הספירות לכן ספירה השניה דהיינו חכמה נחשבת לראשית, והטעם שהכתר אינו בחשבון הספירות הוא, כי בעתיק שה"ס הכתר שולט עוד הצמצום א', וע"ס מצמצום ב' הן. ואע"פ שאומר לעיל (
דף ד' אות ב') שה"ס בקע ולא בקע, דהיינו שנתקן גם מצמצום ב', אבל זה היה בשביל א"א, שהוא חכמה, כמ"ש שם. וע"כ נבחן עתיק כמו א"ק, ואינו מצטרף להספירות של עולם התקון, שהם כולם מצמצום ב'. והספירות מתחילות מחכמה, שהוא א"א, או הבינה שנעשית לחכמה. כי אחר שחכמה דא"א נסתמה ואינה משפעת לאצילות משמשת הבינה תחתיה.
בגין דא ב' ראשית, משום זה נאמר עליה
ב' ראשית.
ב' משום שהיא שניה לאצילות הע"ס,
וראשית משום שהיא ראשית לחשבון אחר שהכתר אינו נכנס בחשבון.
ועוד כמה דחכמה עלאה איהי ראשית חכמה תתאה ראשית נמי הויא, וע"ד לית לאפרשא ב' מן ראשית, ועוד כמו שחכמה עלאה היא ראשית, כן חכמה תתאה נבחנת לראשית. משום שמחכמה עלאה עד המלכות שהיא חכמה תתאה, אין מי בכל הספירות שיקבל לעצמו הארת החכמה.
(כנ"ל דף ע"ד ד"ה ועלמא) וע"כ אין להפריש את ה
ב' מן ראשית. כלומר.
ב' זו רומזת על המלכות. שהיא חכמה תתאה. וכיון שאין שום ספירה ביניהם שתקבל חכמה. ע"כ צריכים המלכות עם ראשית להיות ביחד. והיינו בראשית.