זהר

שמ) תאנא, כיון דאתבסמו דא בדא, אתקשרו דינא ורחמי. ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר, דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן, מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא, לא עייל בכללא דאדם, דאקרי גופא קדישא. אלא באינון דלא אקרון אדם, ונפיק מכללא דגופא.

פירוש הסולם

שמ) תאנא כיון דאתבסמו וכו׳: למדנו, כיון שנתבשמו ז״א ונוקביה זה בזה. נקשר הדין ברחמים, והנוקבא נתבשמת בדכר, שהוא ז"א. ומשום זה אינם עולים זה בלא זה כאותו תמר, שאינו עולה ועושה פירות, זה בלא זה, נקבה בלי זכר, ועל זה למדנו מי שמוציא עצמו בעולם הזה מכלל אדם, שהוא קו האמצעי, אח״כ כשיוצא מעולם הזה, אינו נכנס בכלל אדם הנקרא גוף קדוש, שהוא ז״א, ובי״ע דקדושה, אלא שנכנס באלו שאינם נקראים אדם, דהיינו בי״ע דטומאה, שיצאו מכלל הגוף, שהוא קו אמצעי.