זהר

שמו) כתיב וינחם יי׳ כי עשה את האדם בארץ, לאפקא אדם דלעילא, דלא הוי בארץ. וינחם יי׳ האי בזעיר אפין אתמר. ויתעצב אל לבו, ויעצב לא נאמר. אלא ויתעצב, איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. אל לבו, בלבו לא כתיב, אלא אל לבו. כמאן דאתעצב למאריה, דאחזי האי ללבא דכל לבין.

פירוש הסולם

שמו) כתיב וינחם ה׳ וגו׳: כתוב, וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ. בא להוציא אדם שלמעלה שלא היה בארץ. דהיינו שאינו מבחינת מלכות שנקראת ארץ. כי כל דין המבול לא היה אלא בבחינת מלכות שה״ס ארץ, ולא למעלה ממנה. וינחם ה', זה נאמר בז"א, (כנ״ל אות ר״ד). ויתעצב אל לבו, ויעצב לא נאמר, אלא ויתעצב, הוא נתעצב, כי בו תלוי הדבר, כלומר, שמעשה התחתונים מגיעים לז״א, להוציא ממי שאינו מתעצב ממעשה התחתונים, כי התחתונים אינם פוגמים בהם. והיינו למעלה מז״א. אל לבו, בלבו לא כתוב, אלא, אל לבו. כמי שמתעצב לאדונו, כי הראה זה להלב של כל הלבבות. שהוא א״א. המלובש בפנימיות ז״א.