זהר

שמד) כל יחודא שלים, הכא איהו. יי' אלהינו יי'. דהא רזא דיליה, מראש צורים איהו, ואתייחד ברישא, בגזעא ושבילא. יי': דא רישא עלאה, אוירא דסלקא. אלהינו: דא גזעא, דאתמר גזע ישי. יי': דא שבילא דלתתא. ועל רזא דא אתייחד ביה כדקא יאות. ובגין דאתמתח ביה שבילא אצטריך. רזא דאתגזר בתרי מתיבתי.

פירוש הסולם

שמד) כל יחודא שלים וכו': כל יחוד השלם כאן הוא בהשמות, ה' אלקינו ה'. כי הסוד שלו, מראש צורים הוא. שהוא אבא עלאה, ונתיחד בראש וגזע ושביל. הויה, זה הוא ראש העליון אויר העולה. דהיינו ראש צורים. שהוא אבא שה"ס אוירא דכיא. אלקינו, זה הגזע, שנאמר גזע ישי. דהיינו, בינה, שה"ס ומגבעות כנ"ל. הויה, זהו שביל התחתון, שהוא ז"א, דהיינו ו' שעליה נאמר אשורנו, בסוד פסיעה לבר, כנ"ל בסמוך. ועל סוד זה נתיחד בו כראוי. ומשום שנתפשט בו, בהו' השביל, בסוד פסיעה לבר, צריך (חסר ההמשך) הסוד שנחתך בב' מתיבתות.