זהר

שמד) קרא ליה רבי אבא, א״ל אימא מלה, האי רשימא דאנפך, מה הוא. אמר לון, במטותא מנייכו, לא תענשו יתיר לההוא בר נש, דהא חובוי קא גרמו ליה. אמר רבי אבא מהו. אמר ליה, יומא חד הוינא אזיל בארחא אני ואחתי, שרינא בחד אושפיזא, ורוינא חמרא, וכל ההוא ליליא אחידנא באחתי. בצפרא קמנא, ואושפיזאי קטט בחד גברא, עיילנא בינייהו, וקטרו לי דא מהאי גיסא, ודא מהאי גיסא, ורשימא דא הוה עייל לבי מוחא, ואשתזבנא על ידא דחד אסייא דאית בגוון.

פירוש הסולם

שמד) קרא ליה ר׳ אבא וכו׳: קרא אותו ר׳ אבא, אמר לו אמור הדבר, רושם הזה שבפניך מה הוא. אמר להם בבקשה מכם שלא תענשו יותר לאדם ההוא, כי עונותיו גרמו לו רושם הזה. א״ר אבא מה הוא. א״ל יום אחד הייתי הולך בדרך אני ואחותי, והיינו שורים במלון אחד, והשתכרנו מיין, וכל אותו הלילה אחזתי באחותי, בבוקר קמתי, ובעל המלון היה לו מריבה עם אדם אחד, נכנסתי ביניהם, להפרידם זה מזה, וסדרו אותי דהיינו שהכו אותי, זה מצד זה, וזה מצד זה, ורושם הזה נכנס במוחי. ונצלתי ע״י רופא אחד שיש ביננו. קטרו, פירושו תקנו סדרו. כמו, קטרין ליה גננא (ברכות טז.) ומובא כאן, בלשון סגי נהור, כלומר, שהכו אותו קרוב למיתה.