זהר

שמד) ואתפשט ממרכבות דלתתא, ואתלבש במרכבה דיליה, דאיהי אדני, שם המרכבה דא יהו״ה. כנו״י דא אלהים דסליק לחושבן אהי״ה אדנ״י, ואיהו כנוי דב׳ שמהן אלין, וביה אתכסיין.

פירוש מעלות הסולם

שמד) ואתפשט ממרכבות דלתתא וכו': ויתפשט מן המרכבות שלמטה, של בי״ע כי תתבטל הפרסא המפסקת בין אצילות לבי״ע, ויתלבש במרכבה שלו שהיא אדנ״י, היינו מלכות דאצילות שתרד למקום סיום רגלי א״ק, וישתוה סיום רגלים דאצילות לסיום רגלים דא״ק. שם המרכבה הזו, של גמר התקון הוי״ה. כנו״י של מרכבה זו, אלקים העולה לחשבון אהי״ה אדנ״י הכולל בינה ומלכות שיאירו בשוה והוא השם אלקים כנוי של ב׳ שמות אלה: אהיה אדנ״י, ובו הם מתלבשים, בסו״ה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים.
פירוש, נודע שא״א הוא חכמה דאצילות, ואו״א עלאין הם ג״ר דבינה דאצילות וישסו״ת הם ז״ס תחתונות דבינה דאצילות, ובראש א״א אינן רק ב׳ ספירות כתר וחכמה, שהם כתרא ומוחא סתימאה, ובינה שלו יצאה מחוץ לראשו ונעשתה לבחינת גוף מחמת מלכות המסיימת שעלתה לחכמה וסיימה שם מדרגת ראש, ומשום זה כבר נמצאים בינה ותו״מ של ראש א״א תחת מלכות המסיימת ונעשו לבחינת גוף, וכולם נקראים ע״ש בחינה עליונה שבהם שהיא בינה, ובינה נקראת בשם אהי״ה כנודע, ובינה זו נחלקת לשתי בחינות, ג״ר וז״ת, והוא מטעם כי הפגם של חסרון חכמה שנעשה בה עם יציאתה מראש א״א אינו נוגע כלום בג״ר של בינה זו, להיותה תמיד בסו״ה כי חפץ חסד הוא, ואפילו בהיותה בראש א״א לא היו ג״ר שלה מקבלות חכמה, אלא חסדים לבד, ומהן נתקנו או״א עלאין. אבל ז״ס תחתונות דבינה שאינם עצמותם של הבינה אלא מהתכללות זו״ן בבינה שעיקר מהותו של ז״א הוא הארת חכמה בחסדים, ע״כ הן צריכות להארת חכמה להשפיע לזו״ן, ובעת יציאתן מן הראש דא״א אינן ראויות לקבל חכמה לכן הן נבחנות כפגומות, ומשום זה נבדלו מג״ר דבינה השלמות ומהן נעשו ישסו״ת דאצילות, שהם בחינות ו״ק עד שתחזור בינה לראש א״א ואז משיגים ג״ר.
וישסו״ת ה״ס השם אלקים דסליק לחושבן אהי״ה אדנ״י כי ה׳ אותיות אלקים ה״ס כח״ב תו״מ שבהם מתלבשים ה׳ אורות נרנח״י וכשיצאו מראש א״א לא נשאר בהם רק ב׳ אותיות מ״י מאלקים, ואח״כ כשחזרו ועלו הוחזרו ג' אותיות אל״ה אל ישסו״ת ונשלמו בשם אלקים, והנה כשחזרו העלו עמהם גם את זו״ן הדבוקים עמהם ונעשו ראוים לקבל אור עליון כמו ישסו״ת שנקראים אהי״ה להיותם ז״ת דבינה ומעלים את המלכות שנקראת אדנ״י ומלבישה עליהם, לכן אומר ואיהו כנוי דב׳ שמהן אלין הנכללים יחד בסו״ה ותלכן שתיהן. וביה אתכסיין.