זהר

שמג) א"ל שפיר קאמרת, אבל מלה סתימא איהו יתיר רבני עלמא לא ידעין, ולא מסתכלן, דהא בשעתא דבר נש נפיק מעלמא. נפשא דיליה טמירא עמיה, ועד לא נפקת, עינוי דב"נ חמו מה דחמו, כמה דאוקימנא דכתיב כי לא יראני האדם וחי. בחייהון לא חמאן, אבל במיתתהון חמאן.

פירוש הסולם

שמג) א"ל שפיר קאמרת וכו': א"ל יפה אמרת, אבל הוא דבר סתום ביותר, ובני העולם אינם יודעים ואינם מסתכלים, כי בשעה שהאדם יוצא מן העולם. הנפש שלו חבויה עמו, ומטרם שיוצאת מגוף, עיניו של האדם רואות מה שרואות, כמו שבארנו,​ כי לא יראני האדם וחי, בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים.